מליארד שועלים טועים מול קיפוד אחד צודק במכונת היחצ"נות של אורבן קומפס

בפוסט זה אני מתייחס לכתבה שהתפרסמה בכלכליסט: שכותרתה: "מיליארד טועים: בורחים מהבינוניות של חוכמת ההמונים"

הכתבה, שעיקרה עוסק באורי אלון, עם תיבול קל של דוגמאות התומכות בדעתו, לדעתו, יוצאת כנגד מגמת הווב-2, כנגד הכח שניתן להמון, ובעצם, כנגד כל השינוי התרבותי העצום שהתחולל פה בעשור האחרון, המעבר מהמו"לים ששלטו על המתג, על קולו של מי נשמע, אל העם, אל אלו שיכולים לכתוב, לשתף, ללמוד, בלי שאף אחד יצנזר אותם.

בשבועות האחרונים כלכליסט, בתור עיתון רציני, מפרסם (יורה בצרורות תרשו לי להוסיף) בצורה חריגה ומוטה, שורה של כתבות (1, 2, 3) על היזם אורי אלון, שעזב את ישראל אחרי הצבא, ומאז לא שב על עקבותיו והקיבוץ לא שלח משלחת. לא רק זאת, אלא שכלכליסט חוסם תגובות החושפות את ערוותו בקידום בוטא של אורי ומייזמו אורבן קומפס.

ואני תוהה, זו הבינוניות של ההמונים או הבינוניות של כלכליסט?  בעקבות הערתו של ליאור מורג מכלכליסט, הבנתי שלא מדובר בכתבה יחצ"נית מוזמנת לטובתו של אורי אלון במסווה של כתבה רגילה (על אף שזה בפירוש נראה כך), אך הדבר אינו סותר שהכתבה פשוט מטעה ולא מקצועית, כיאה לעיתון מכובד. לאמר שוויקפדיה מנוהלת ע"י מומחים שכירים זו שטות גמורה. הכתבה מפספסת חברות דוגמת Treato ופוגעת במאות חוקרים ומייזמים מצליחים, שקולם לא נשמע.

אקדים ואומר, אני מכיר את פועלו של אורי אלון משנת 2006 וברשותי חשבון לגרסת הבטא של אורבן קומפס. לא התלהבתי, אין בה כל חדשנות. המדובר בהעתקה של מודל Uber (המתחרה של gettaxi) בשילוב Airbnb ו- Openrent.co.uk.  לאורי אלון יש המון כסף, ומגיע לו כל הכבוד על האומץ להרים מפעל שכזה, שהוא לא טכנולוגי כשם שהוא מפעל תעשייתי. המון כח-אדם שמשרת את הארגון ושומר על רמות מחירי נדל"ן גבוהים המשרתים את בעלי ההון.

אורי אלון שוטף לנו את המוח, הוא מגייס את ראש עריית ניו יורק, ומפעיל מכונת תקשורת המונים אדירה.  הוא רוצה לשכנע אותנו שאצלו עובדים המומחים (סטודנטים...), ועלינו להקשיב להם. עצם הקיום של השיווק הזה, הוא הבעיה של ה"מומחים".  קידום עצמי חסר מעצורים ללא כל בקרה חברתית אמיתית. חוכמת ההמונים זה כאשר ההמון רוצה ואוהב מוצר, בלי שישטפו לו את המוח בכלכליסט.

אך מי הוא מומחה? בבסיס הטענה של אורי אלון, עומדת ההנחה כי "חוכמת ההמונים" (קרי, אנחנו, כולנו) טועים, והפרט המומחה, הוא הצודק, בו עלינו להתייעץ ואליו להקשיב.  יתכן ואורי אלון צודק, ברפואה אנו לא מתייעצים עם "ההמון", אלא עם מומחה. אך מקצועות הרפואה, עריכת הדין, ראיית החשבון והפסיכולוגיה, מקצועות בהם ישנה הגדרה בחוק של "מומחה", מתקיים גוף הסמכה ובקרה ממשלתית וציבורית כאחד, במטרה לשמור עלינו, "ההמון". אך האם כל הרופאים מסכימים ביניהם? משפטנים? פסיכולוגים?  לא ולא.  

האם מוכר בחנות הוא מומחה? האם מתווך הוא מומחה?  סוכן ביטוח?  כל אלו מוטים ובעלי אינטרסים כלכליים מובהקים. אין זה אומר שהם טועים, אך האם הם "מומחים"? האם מומחה הוא אדם שעבר הכשרה וזוכה לפיקוח, או אדם בעל נסיון "בשטח"? כך או כך, עליו להיות נטול  אינטרס להרוויח מהעצה שיתן, קרי, חושב עלינו ולא עליו. אורבן קומפס מציעה שירותי תיווך מסחריים, וככזו, אינה יכולה להחשב כ"מומחית". 

סורוביציקי ואלעד כתבו (2007) כי "בתנאים נכונים, קבוצות מקריות של אנשים הן אינטליגנטיות יותר בקבלת החלטות ופתרון בעיות, מהפרטים הבודדים המרכיבים אותה, כולל המומחה הגדול ביותר שנכלל בה". אין ספור מחקרים הראו שחוכמת ההמונים עובדת ופחות מוטה מאשר מומחים, לרבות מחקרים של ישראל אומן ודניאל כהנמן, חתני פרס נובל, מחקרים בתחום המודיעין, על טייסים ועוד.

גישה זו יוצרת סינרגיה, ריבוי דעות, סרנדיפיות, פלורליזם. זה לא מושלם, יש צורך גם לעשות סדר, לארגן, אבל זה כבר תלוי במערכת המידע אליה מוזן התוכן, זה לא אומר שצריך לחזור למודל הישן, של האדונים, בו יש כאלו שלוקחים מונופול על החכמה, ויודעים יותר טוב ממני ויותר טוב ממך, מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך.  במודל הקונקטיביסטי, ההמון קובע מה נכון, מדרג, משפיע, מסנן. 

כולנו, בלא יוצא דופן, נתונים להשפעות חיצוניות, אנו מגדירים עצמנו באמצעות דיאלוג עם הסביבה.  מרטין בובר, מרגרט נואל נוימן וספירלה של שתיקה, הסוציולוג אריק הופר, אסכולת פרנקפורט ורבים אחרים. זהו הטבע האנושי, שאף מומחה אינו חף מהם.  

בארכיטקטורתה של השתתפות, אנו לא רק אומרים "2 אנשים אהבו את המקום", זה חסר ערך. אנו משתמשים במערכת דירוג, אמינות, חברים, ניתוח התנהגותי של "דומים לי" (על בסיס שורה של מאפיינים), ומערכת שמגרה תגובה (ICD), גמיפיקציה (מישחוק), הטבות וזכויות יתר, זיהוי אנשים שמומחים בתחומם על-פי פעילותם והדירוג שקיבלו.    

Stackoverflow עושים זאת בצורה נהדרת, אך ממנו אורי אלון וכתבת היחצ"נות בכלכליסט מתעלמים, הוא סותר אותם ובענק.  אבל, ליישם מודל מתווכים שגוזרים עמלה ולשטוף לציבור את המוח שצריך לחזור לימים בהם אומרים להם מה טוב להם, מכניס, לשיטתו יותר כסף.

וקצרה לסיום, אורי אלון יגיע לישראל לבחון מקרוב סטארט-אפים שבהם ישקיע זעקו העיתונים הכלכליים. היידד לאבי הישוב. 

אחרי שקיבל מעל לאלף פניות מסטארט-אפים מקומיים כדי להשקיע בהם.   1000 פניות מסטארט אפים?!  

זו כבר לא תעשיית סטארט אפים, זה עדר של "אני רוצה להציל עצמי כלכלית ולכן אני אמציא כל דבר מטופש כדי שמישהו יתן לי כסף ואני אחיה על חשבונו"
ולגבי מר אלון - יש טרנד של יזמים לקדם את עצמם באמצעות השקעה קטנה במייזמים של אחרים, זה מאוד מסייע ליחסי ציבור. לחיי ברוני האופיום החדשים.
(משמועות שהגיעו לאוזני, חלק מהעיתונים בישראל החליטו לא לקחת חלק במסע ההופעות הבינלאומי של אורי אלון וקבעו שהוא קיבל את 15 דקות התהילה שלו במינון עודף, נו, נראה אם הם יעמדו בדרישות ההמון לגעת בזוהר ולפנטז על החיש-גד הבא, סליחה, האקזיט במליארד...).

בעקבות הפוסט, קיבלתי את תגובתו של ליאור מורג, ראש דסק הטכנולוגיה בעיתון "כלכליסט":

ראשית, אורי אלון הוא יזם מוכשר שמכר שני סטארט-אפים קודמים שלו לגוגל ולטוויטר, דבר שמעורר סקרנות רבה לגבי המיזם הבא שלו – שבמקרה זה הוא מעין רשת חברתית שמתבססת גם על מומחים בתחומם.

זוהי הסיבה היחידה בגינה קיבל חשיפה גדולה כל כך באתר בשבועות האחרונים. הקהל המקומי אוהב לקרוא על סיפורי הצלחה ישראליים בחו"ל ובמקרה הזה מדובר בדמות מסקרנת ובעלת קרדיט.

כל טענה שמשתמעת בפוסט על העברת כספים, תשלומים ותגמולים שהועברו לעיתון או לעיתונאים הם שקר מוחלט שפוגע בי אישית ובמאות עיתונאים אחרים שמבצעים עבודה קשה בתחום לא מתגמל. צר לי שאדם רציני כמוך נפל ברשת הפופוליסטית הזו.

שנית, אלון הוא רק מרואיין אחד מתוך שלושה בכתבה שעוסקת בחזרה אל המומחים. אין ספק (כפי שציינת בעצמך) שיש יתרונות רבים בחוכמת ההמונים. הכתבה נועדה להציג צד אחר של העניין שהוא  נקודות החולשה של הסתמכות על דעת ההמון והיא כמובן לא שוללת אותה או יוצאת אותה באופן גורף. לגבי הטענה המשתמעת כאילו הכתבה "נתפרה" על מנת להציג שוב את אלון בעיתון, רק אגיד ששאר הראיונות בוצעו עוד לפני השיחה עם אלון, כשהמיזם שלו היווה הזדמנות טובה להוסיף קול נוסף ומכיוון מעט אחר לכתבה.

טוב, אני לא הסכמתי עם ליאור מורג, אני השבתי לו שהכתבה לא מאוזנת בעליל, שטחית מאוד, מאדירה את המייזם של אורי אלון (שוב ושוב) ונטולת חשיבה ביקורתית אמיתית ולדעתי, הכתב נפל בשבי קסמו של יזם בעל חן רב, ולא מילא את חובתו העיתונאית לבצע בדיקות רקע ראויות (למשל, שאורי אלון לא מכר סטארט אפ לגוגל, אלא האוניברסיטה באוסטרליה מכרה את התזה שלו לגוגל, בהליך רגיל בו כל אוניברסיטה בעולם מוכרת טכנולוגיה ראשונית לא מסחרית שהייתה במחקר).  אורי אלון הוא יזם מחונן, אך מטרתה של העיתונות לחקור ולבקר, ולא להיות שופר יח"צני על חשבון מייזמים ודעות אחרות.  הכתבה שיקפה הייטב את הבעיתיות בה "מומחה עיתונאי" שוגה ונופל בסבך של אינטרסים, לעומת מגוון הדעות ב"חוכמת ההמונים".