סיפורה של שפחה. טיפולי המרה לאוטיסטים והשלכותיהם

תכירו את נורית, בחורה שתמו נעוריה והיא כבר בת 40 החובקת גבר כבן גילה אותו הכירה מחדש ממש עכשיו אחרי עשרים שנה שלא ראו זו את זה. הוא הבטיח לה שזה אותו הצליל ואותו הטעם כמו יין טוב ולכן הם לא המתינו ובמרוצת המרדף אל עבר הילד הנכסף והמשפחה הנורמטיבית, עברו איך שהכירו לגור זה עם זו וכולם לחתונה כבר הוזמנו. נורית למדה בבית ספר רגיל, שירתה שירות צבאי רגיל ואז יצאה ללימודים אקדמאיים רגילים, תואר ראשון ולאחריו תואר שני, כי "לכולם יש תואר שני".

נורית תמיד הייתה תמהונית, לא סתם צמחונית או טבעונית, פשוט תמהונית, כך היא מגדירה עצמה, זאת עד שגילתה את האור אי שם לפני משבר גיל ה-40, כאשר פסיכיאטר חשף בפניה שכל בעיותיה בקשת האוטיסטית. עבור נורית היתה זו חדשה כה מרעישה שהיא בצהלה הודיעה למקום העבודה שהחליטה מיד להיכנס לשיקום והם בתגובה מיידית החליטו לפטר אותה. אבל נורית היא לא אחת שתוותר בקלות על חיים נורמטיביים, היא לא תתן לאיזו חוויה מטלטלת ומשפילה, שאוטיסטים רבים עוברים כבשגרה, כדי לנתץ את חלומה לעולם בו המדינה מעל הכל והממסד הוא הגואל מהתִּמָּהוֹן. אחוזה להידמות לאחותה "מלכת הכיתה", שנורמטיביות ישראלית מחבקת חקוקה על מצחה, מגלמת נורית בדקדקנות את התפקיד מהתסריט בו קמים בבוקר, שותים קפה, אצים כ-Dolly Parton להחתים כרטיס בין 9:00 ל-17:00, מתחתנים ומולידים, כי ילדים זו נורמה.

תמונה: סגנונות התנהגות בקונפליקטים. הרצון האנוכי (זולתני) של נורית לנורמטיביות הניע אותה להזדהות עם תפיסת הנוירוטיפקלים את האוטיזם תוך אימוץ טקטיקה של הימנעות מפשרה או שיתוף פעולה עם אוטיסטים שאינם הומופיליים אליה מתוך וויתור לממסד על כל דרישה או ביקורת כלפיו. 

ישבנו אני ונורית בבית-קפה, היא הזמינה סיידר תפוחים ואני בעיקר ניסיתי להשחיל איזו מילה בין רגזנות אחת לאחותה המוצלחת ממנה. כאשר הערתי לנורית שהיא לא נותנת לי לדבר, היא הסתגרה בתוכה כמהנהנת "טוב, בסדר". זה לא החזיק דקה עד ההתפרצות הבאה. אבל נורית היא "משוקמת", מעריצה את הפסיכיאטר שלה, את שניהם אם נדייק, מאחד אפילו קיבלה מתנה לחתונה. תסמונת סטוקהולם קטנה עליה. לקראת סוף הפגישה נורית ניסתה להתריס נגדי על כך שאין לי שגרת יום קבועה "כמו לכולם", "זוגיות יציבה" או ילדים ושאפילו איזה משקה לא הזמנתי, כמו כולם. חוצפן ועלוקה חברתית שכמותי.

צודקים, אני קצת קשוח ולא מעט ציני ביחסי אליה. נורית, על שבריריותה ופגיעותה, היא בעיקר מקרה גרוטיסקי לאדם שהפנים את המסרים המאוד ברורים של החברה והממסד המשקף אותה - אתה אוטיסט? אתה רוצה משפחה, ילדים ועבודה כדי לפרנס אותם? אין בעיה! תכנס לשיקום, תהיה כמו "כולנו" ואנחנו ניתן לך במתנה חתונה, כפי שהעידה כלפי הפסיכיאטר שלה. נורית היא גם לא סתם "ימנית", היא ממש "ימנית" המביעה סלידה עמוקה מכל מה שתוייג כ"שמאל". מדוע תשאלו מחשש מוצדק לשלומה? כי זו רוח התקופה, ההמון וההימנון, אין דרך אחרת הפתוחה בפניה כדי להיטמע, כפי שאלברטו מורביה כתב בספרו "הקונפורמיסט" (1951). 

נורית אינה מסוגלת לערער על מוסכמות ולהתבונן מתוך גישה ביקורתית על הממסד בטענה מדוע אינו מנגיש את שיח המרחב הציבורי והתעסוקתי לאוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים, עבורה מדובר כמעט במעשה חתרנות הגובל בבגידה. נורית גם אינה מסוגלת לראות את מוגבלותו של האחר, היא שואלת "מה לה ולאוטיסטים בתפקוד נמוך" ובכלל, מה לה ולאוטיסטים שאינם מסוגלים או רוצים להיות כמותה,  עובדת בעבודה קבועה וכמובן נשואה עם טבעת. אך אל תגחיכו עצמכם מולה לבטלה, אין מדובר ב"סתם טבעת", היא הלכה לרב הכי שמרן וקפדן שקיים (ותסמכו עליה שהיא בדקה), מפחד שמה הילדים או היא או בעלה או הטבעת, לא יוכרו בעתיד בידי אותה ממשלה ימנית.

שיקוי הפלא
אוטיסטים רבים נדחפים לתהליכי שיקום במטרה להתקין בהם מכלול דפוסי פעולה אפשריים בתגובה למצבים חברתיים ידועים. הגישה המקובלת ביותר לשם כך היא ניתוח התנהגות יישומי (ABA, Applied behavior analysis) אשר פותחה בראשית שנות ה-60 על-ידי פרופ' איבר לובאס. הבסיס לה ניתן מעקרונות הלמידה הביהביוריסטית של פרדריק סקינר: מתן חיזוקים מהסביבה מגביר את ההסתברות להופעת ההתנהגות, בעוד לקיחה של החיזוק מקטין הסתברות זו (אם זה מזכיר לכם את "ניסוי פבלוב", אז לא טעיתם). 

תמונה: ניתוח התנהגות יישומי (ABA, Applied behavior analysis). משתלם להיות מטופל (כמו לתת סם לילד מתפרע, הוא פשוט נרגע ולנו יש שקט) ומשתלם להיות מטפל. נורית היא קרבן מודחק של השיטה. האושר שלה נובע, כפי שסקינר חזה, מהמשובים החיוביים כילדה טובה שעמדה במשימה בהצלחה.

לצד פרוגנוזה חברתית, אקדמית ותעסוקתית לא טובה ממנה מעטים יחסית מצליחים לחמוק ולתפקד עצמאית בבגרותם, אין זה פלא כי רבים מצדדים בגישות הטיפוליות, שהרי קל להסליל אנשים מוחלשים על משפחותיהם אל עבר הווקמן בצד, ארטיק בפה ושמש זורחת מעל. ברם, אז וגם היום נתפסת שיטת ABA כנוקשה אשר תוצאתה הגברת דפוסי התנהגות קבועים וחזרתיים כבמכונת ייצור בה תמסורות ורצועות, ללא עדויות משמעותיות לשינוי קוגניטיבי. שוק התכשירים הקוסמטיים מעולם לא הכיר תודה לפרופ' לובאס. 

חול וחול
נורית אינה מסכנה, רחמי אינם איתה, היא מאושרת כפי שהיא מסוגלת להבין את משמעות האושר. נורית גם לא חטאה בדבר, היא אדם בודד שחבל ההצלה ניתן לה במרחב שאינו מונגש או סבלני אליה ומשכך, הפחה היא לשפחה המעריצה רודנים המיטבים עימה כעבד הזמן שנגמר. היא סימן וגם עדות לחברה של משבצות אדום לבן הדורשת באלימות עיוורת מאותם אלו הנואשים לפסוע במשעולי הידידות  להתמסר לממסד ולשמש כסנגורים שלו וכקטגורים נגד אלו המבקרים אותו על כשליו ותקנוניו. רק שיתוף פעולה עם האופן בו הממסד מאיר דרכנו יבטיח את עתידנו, אומרת נורית, אומרת החברה.

פגישתי עם נורית הסתיימה באיבחה מבלי שהדיון בסוגיה לשמה התכנסנו החל. מקץ שעה וחצי של מונולוגים שרק התור במרכז לרפואה דחופה נדמה כמטריד יותר, הניחה נורית 20 שקלים על השולחן והלכה לדרכה מבלי שהפנתה מבטה אלי. סֵאָתָהּ להכיל משפטים שלתפיסתה רק מי שהושטר (מילה שהמצאתי) בידי המדינה יכול להגות, הוגדשה.  



הערת מחבר: "טרגדיה אחת גדולה יכולה להציל רבות אחרות" כתבה אמילי דייוויסון, פעילה למען זכויות הצבעה לנשים בראשית המאה ה-19 בבריטניה. אין בטור זה כדי לפגוע בנורית, ההפך, דרכה לגיטמית והגיונית במרחב שלא מותיר בפני אנשים כמותה כל אפשרות לבחור אחרת. הביקורת מוטחת כלפי החברה והממסד הפסיכולוגי והפסיכיאטרי התומכים בטיפולים מאין אלו, תוך ניצול חולשתם של האוטיסטים שכל חטאם ברצון להיות חלק מחברה שדוחה אותם. נורית היא מקרה מייצג של ההשלכות שעל כולנו להיות ערים להן.