מדינת ישראל בשירות רוצחי מוחמד אבו ח'דיר. טור בעקבות הסדרה "הנערים"

"ההרוג הראשון במלחמה הוא האמת" 
אמר הסנטור האמריקאי Hiram Warren Johnson בשנת 1917 (במקור: The first casualty when war comes is truth). 

מפספסים את התמונה הגדולה. ישראל של 2019, וישראל של 1973 וגם ישראל של 1949 לא רחשה חיבה יתרה לאמת. תושבי מדינת ישראל אינם רוצים לדעת את האמת, הם הולכים בתלם שהתווה גאריסון קיילור, להסתכל למציאות ישר בעייניים ואז להתכחש אליה. 

הסדרה "הנערים" (צפיה חובה למי שטרם) מציבה מראה שאיש לא יוצא בה יפה, היא אינה מספרת את הסיפור שאנו רוצים לספר. הדור שגידלנו זוכר את יוסף והכותנת, אבל שכח את כצנלסון והדרך "בזכות המבוכה ובגנות הטיח". אנו רוצים טיח, אנחנו צובעים מדי יום את הקירות של הפייסבוק והעיתונות במילים שכל מטרתן למנוע מבוכה. הבחירות בשלהי שנת 2019 הן לא על דמותה של מדינת ישראל, הן על הפער בין אנשי השב"כ המבינים את קיומם של יהודים המוכנים לשרוף נער בן 16 שכל פשעו שנולד ערבי, לבין קיצונים המבינים שהקול קול עֵשָׂו וידיהם רוחצות בזרע יעקב. 

רצח בידי קבוצות טרור מאורגנות של יהודים אינו דבר חדש. גם במקרה הרצח של הרוזן בֶּרְנָדוֹט בשנת 1948, שליח האו"ם וחבר בית המלוכה השוודי, בידי אנשי הלח"י בירושלים, מדינת ישראל לא עשתה דבר והלכה למעשה שמרה בסוד במשך שנים את זהות הרוצחים. הגם שבן גוריון ניצל את הרצח כדי לנטרל את הלח"י ובהמשך את האצ"ל בעקבות אלטלנה, הרי שאחד ממבצעי הרצח, יהושע כהן, שימש כשומרו האישי לאורך שנים. עם זאת, מעולם מדינת ישראל לא באמת טענה כי מדובר במצב לגיטימי שיש להסכים עימו. גם אם צה"ל באופן רשמי רואה באלאור אזריה מקרה חריג, "תקלה" (ובאופן דומה ונוח לבריות, רוצחי אבו ח'דיר סובלים מהפרעה נפשית), הוא אינו תקלה כלל וכלל. מעשהו נתפס בידי חלקים נרחבים בעם ובקרב חיילים כמעשה צודק.

המציאות סופה להתגלות במלוא עירומה כאותה אולימפיה של הצייר אדואר מאנה

מדינת ישראל במשך שנות קיומה לא אהבה מחלוקות, כור ההיתוך אינו מתייחס רק להיטמעות של עדות המזרח תוך מחיקת זהותן, כי אם העלמה שיטתית של מחלוקות ערכיות שיש בהן כדי לערער על האתוס הציוני. מערכת החינוך נמנעת מכל דיון נוקב וחופשי בבתי הספר על המצב הפוליטי במדינת ישראל. איים דוגמת הגמנסיה הרצליה אינם מייצגים כלל את 5000 מוסדות החינוך בישראל. גם בצה"ל אין הנכחה (מלשון נוכחות) של עמדות שונות. על המפקדים נאסר לקיים דיונים שכאלו באופן רשמי. 

צה"ל וגם מערכת החינוך יוצאים מנקודת מבט אינדוקטרינטיבית הטוענת כי "כזה ראה וקדש". זו הפקודה, תשננו כי יש מבחן מחר על כל החומר. גישה זו אינה מייצרת חשיבה עצמאית או הבנה, כי אם דרישה לשחור ולבן בסיטואציות שהן לרוב אפורות מאוד.

בתמונה שלהלן - העלמת מחלוקות אינה רק כלפי פנים, כי אם כלפי חוץ. התלמידים החלשים שלנו הם החלשים ביותר בעולם המפותח וגם החזקים שלנו נמצאים בשליש התחתון. 

אתם פוחדים מאיראן בגלל פצצה גרעינית? 
המשכה של אותה הכחשה שיתופית והשלכותיה על העתיד שלנו. מחקרים הראו שיש לנו נטיה להאמין למנהיגים שלנו, אולי לא כל הזמן, אבל בוודאי בתחומי הבטחון הלאומי. מעין צורך הישרדותי המוטבע בנו גנטית כדי להפחית חוסר ודאות והחרדה שבאה בעקבותיה. 

ישראל אכן פוחדת מאיראן ומנסה בכל דרך לפגוע בה כלכלית באמצעות סנקציות אבל לא (רק) משום האיצטלה הצבאית, כי אם ובעיקר היותה מעצמה מדעית המכשירה מהנדסים בקצב שהוא מן הגבוהים בעולם. בעוד מדינות ערב ואיראן משקיעות מליארדים בהקמת אוניברסיטאות בינלאומיות, די לישראל בשינוי שמה של מכללה זניחה לאוניברסיטה. 
מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בפערים סוציו אקונומיים ומיומנויות בית-ספריות, לא בגלל אי מדיניות כי אם בגלל המדיניות. 

מעם שראה את תקומתו כעוף החול שקע הוא עמוק בחול טובעני של צידוקים קורבניים ויוהרות משיחיות
הסדרה "הנערים" אינה חשובה בגלל הסכסוך הערבי-ישראלי, כי אם משום שהיא מגלה לנו מה נהיה מאיתנו וחמור מכך, מה יהיה מאיתנו אם לא נפנים את דבריו של ניטשה: “הלוא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור - יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום, לרשע”.