אני פוגש הרבה מאוד סטארט אפיסטים, לאורך חיי המקצועים, בצבא, סטודנטים, כולם מוכשרים, כולם רוצים לעשות הכל כדי שיהיה להם סטארט אפ, להביא את ה"מכה".
ואז הבנתי, סטארט אפ הוא קזינו, מפעל הפיס שלנו. החרדה הקיומית שלנו כיהודים בארץ ישראל, הפך אותנו, מימי ראשית המדינה, לסטארט אפיסטים, ככה הקמנו את הקמ"ג (מכון 4), את התעשיות הבטחוניות, את המכון הביולוגי בנס ציונה (בתו של בן גוריון). אנחנו רגילים, חייבים, לקחת סיכונים כדי להצליח.
כחלק מסוללת המבחנים הנוירוקוגניטיביים והפסיכודיאנוסטיים, ישנה בדיקה למהמרים כפייתיים, בודקים כמה אתה מוכן להמר, במבחן ממומחשב, למרות שהסיכוי שלך לנצח הוא קלוש, וכל פעם אתה נכשל, אבל ממשיך לזרוק תשובות, כי אתה מוטעה וחושב שהמבחן בודק ידע, ובעצם, הוא בודק מתי תבין שאין לך סיכוי לנצח ותעבור לשאלה הבאה.
אז זהו, שסטארטאפיסטים יפלו בזה יותר. כמה לא מפתיע, נכון?
כי אנחנו תמיד נאמר, היי תראו את ג'ובס, ותראו את בנט, ותראו את צוקרברג, ותראו ותראו ותראו וההוא וההיא, אז מה, לא אנחנו? אנחנו לא פחות מוכשרים, לא פחות חכמים, לא פחות יצירתיים, ויש לו ג___ בדיוק כמו שלהם.
ואז מלמדים אותנו את הסוציאליזציה של הקרנות שמוכנות להמר עלינו. יש חוקים, אתם אינטרנט, אז פה נפתח את הספר ונגיד מה אנו דורשים ממכם. א. ב. ג. תכינו שני פיטצ'רים, שיהיה לך צוות מגובש, זה הכי חשוב, תביאו גם משהו מוכן, לא סתם מצגת, דמו, משהו שירוץ, אולי תלכו לציבור קודם, תראו שיש לכם לקוחות.
ויש את אלו שינסו שוב ושוב, יחשבו כל היום מה לא בסדר בעולם, אז יעברו מסטארט אפ בו תוכלו להתרשם איך הבגדים בחנות המקוונת יראו עליכם, בלי ללבוש אותם באמת, לסטארט אפ בתחום אבטחת המידע והסייבר, כי זה שפ חם כזה והקרנות מוכנות לשים על זה כסף, ואז תגיעו לאיזה משהו שקשור למובייל ואבטחת מידע, כי זה ממש מתבקש, כי יש רק 1000000 חברות בעולם שעוסקות בדיוק בתחום הזה.
הישראלי לא רוצה להיות תוכניתן, הוא רוצה להיות מנהל ולפרוש מליונר. זה שרק 1 מתוך כמה עשרות באמת מצליח, לא משנה דבר. התודעה הכוזבת (האופיום להמונים) היא הדלק שמניע את התעשיה, וכולנו חיות ניסויי מרצון.
אז במה אני מאמין? אני לא מאמין בסטארט אפים "מתגלגלים", 4 חבר'ה שיושבים וחושבים מה לעשות עם עצמם, והופ, יש רעיון, יאלה נגייס כמה פרוטות, נריץ, נביא עוד קצת ועוד קצת, נפתח, נשקיע 50 אלף מההורים וקצת חסכונות, נמצא איזה אינג'ל, נפעיל קשרים, בסוף יצא משהו, או שלא.
אני מאמין במחקר, בסטארט אפ שהוא תוצאה של ידע, של מקוריות, של חדשנות. לא סטארט אפ של פיטצ'ר אחד, אלא סטארט אפ שיש בו חשיבה רבה, לאורך שנים, ושעונה על צרכים אמיתיים עם הבנה אמיתית של התחום. אלו, כמעט תמיד, יצליחו, כל עוד המדען הוא מדען ולא המנכ"ל. הסוג הראשון סובל מאפקט העדר.
ואז הבנתי, סטארט אפ הוא קזינו, מפעל הפיס שלנו. החרדה הקיומית שלנו כיהודים בארץ ישראל, הפך אותנו, מימי ראשית המדינה, לסטארט אפיסטים, ככה הקמנו את הקמ"ג (מכון 4), את התעשיות הבטחוניות, את המכון הביולוגי בנס ציונה (בתו של בן גוריון). אנחנו רגילים, חייבים, לקחת סיכונים כדי להצליח.
כחלק מסוללת המבחנים הנוירוקוגניטיביים והפסיכודיאנוסטיים, ישנה בדיקה למהמרים כפייתיים, בודקים כמה אתה מוכן להמר, במבחן ממומחשב, למרות שהסיכוי שלך לנצח הוא קלוש, וכל פעם אתה נכשל, אבל ממשיך לזרוק תשובות, כי אתה מוטעה וחושב שהמבחן בודק ידע, ובעצם, הוא בודק מתי תבין שאין לך סיכוי לנצח ותעבור לשאלה הבאה.
אז זהו, שסטארטאפיסטים יפלו בזה יותר. כמה לא מפתיע, נכון?
כי אנחנו תמיד נאמר, היי תראו את ג'ובס, ותראו את בנט, ותראו את צוקרברג, ותראו ותראו ותראו וההוא וההיא, אז מה, לא אנחנו? אנחנו לא פחות מוכשרים, לא פחות חכמים, לא פחות יצירתיים, ויש לו ג___ בדיוק כמו שלהם.
ואז מלמדים אותנו את הסוציאליזציה של הקרנות שמוכנות להמר עלינו. יש חוקים, אתם אינטרנט, אז פה נפתח את הספר ונגיד מה אנו דורשים ממכם. א. ב. ג. תכינו שני פיטצ'רים, שיהיה לך צוות מגובש, זה הכי חשוב, תביאו גם משהו מוכן, לא סתם מצגת, דמו, משהו שירוץ, אולי תלכו לציבור קודם, תראו שיש לכם לקוחות.
ויש את אלו שינסו שוב ושוב, יחשבו כל היום מה לא בסדר בעולם, אז יעברו מסטארט אפ בו תוכלו להתרשם איך הבגדים בחנות המקוונת יראו עליכם, בלי ללבוש אותם באמת, לסטארט אפ בתחום אבטחת המידע והסייבר, כי זה שפ חם כזה והקרנות מוכנות לשים על זה כסף, ואז תגיעו לאיזה משהו שקשור למובייל ואבטחת מידע, כי זה ממש מתבקש, כי יש רק 1000000 חברות בעולם שעוסקות בדיוק בתחום הזה.
הישראלי לא רוצה להיות תוכניתן, הוא רוצה להיות מנהל ולפרוש מליונר. זה שרק 1 מתוך כמה עשרות באמת מצליח, לא משנה דבר. התודעה הכוזבת (האופיום להמונים) היא הדלק שמניע את התעשיה, וכולנו חיות ניסויי מרצון.
אז במה אני מאמין? אני לא מאמין בסטארט אפים "מתגלגלים", 4 חבר'ה שיושבים וחושבים מה לעשות עם עצמם, והופ, יש רעיון, יאלה נגייס כמה פרוטות, נריץ, נביא עוד קצת ועוד קצת, נפתח, נשקיע 50 אלף מההורים וקצת חסכונות, נמצא איזה אינג'ל, נפעיל קשרים, בסוף יצא משהו, או שלא.
אני מאמין במחקר, בסטארט אפ שהוא תוצאה של ידע, של מקוריות, של חדשנות. לא סטארט אפ של פיטצ'ר אחד, אלא סטארט אפ שיש בו חשיבה רבה, לאורך שנים, ושעונה על צרכים אמיתיים עם הבנה אמיתית של התחום. אלו, כמעט תמיד, יצליחו, כל עוד המדען הוא מדען ולא המנכ"ל. הסוג הראשון סובל מאפקט העדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות הן החלק הכי חשוב של הבלוג. אני אשמח ומודה על כל תגובה שמוסיפה, שמחכימה אחרים ואותי. התגובות עוברות לאישורי כדי למנוע ספאם. תודה רבה, אודי