חדשנות, סקס וגישת אני עפרון

אחת מן הבעיות הקשות בסטארט אפים, ובכלל, בארגונים (וניתן אף להרחיב לכלל החברה הישראלית, המידור לדעת, "השיתוף על בסיס הצורך לדעת" במודיעין, אבל אם אף אחד לא יודע את מי צריך לשתף, הוא לא משתף אף אחד), היא הפחד מלשתף, ידע הוא כח, הכול מוסווה, ממודר. הדבר גורם להעדר חדשנות, העדר יצירתיות, ואנו רואים זאת בכך שהרבה סטארט אפים הם יותר גילום של שאיפה להיות מנהל ולעשות מליונים,, מאשר חדשנות.  רובם פשוט מעתיקים האחד מן השני כפטריות אחרי הגשם, וחוזקם נמדד בקשרים לגייס הון.  היבט נוסף הוא בתכנון הנדסי לקוי של סביבת העבודה (ע"ע בבלוג זה) ובניהול הידע בתוך הארגון הקטן, שלרוב לא קיים. חוסר מודעות.  

אז בדיוק בגלל זה, וכדי שלא כל הבלוג הזה יהיה מבוסס על שטויות שאני בודה ממוחי הקודח, להלן תמליל מדבריו של אדם מאוד חכם והרבה יותר משעשע ממני, בשם מאט רידלי, בכנס TED:

" כשהייתי סטודנט כאן באוקספורד בשנות ה-70', עתיד העולם היה עגום. התפוצצות האוכלסייה הייתה בלתי ניתנת לעצירה. רעב עולמי היה בלתי נמנע. מגפת סרטן שנגרמה בגלל כימיקלים בסביבה עמדה לקצר את החיים שלנו. הגשם החומצתי נפל על היערות. המדבר התקדם במייל אחד או שניים כל שנה. הנפט עמד להיגמר וחורף גרעיני היה אמור לחסל את כולנו. אף אחד מהדברים הללו התרחש. (צחוק) ובצורה מדהימה, אם אתם מסתכלים על מה שאכן קרה בתקופת החיים שלי, ההכנסה הממוצעת לנפש של האדם הממוצע העולם, במונחים אמיתיים, מותאמת לאינפלציה, שולשה. תוחלת החיים גדלה ב-30 אחוזים בתקופת החיים שלי. תמותת ילדים ירדה בשני שלישים. תפוקת האוכל לנפש גדלה בשליש. וכל זה בזמן שהאוכלוסיה הוכפלה.

כיצד השגנו זאת - בין אם אתם חושבים שמדובר בדבר טוב או לא, כיצד השגנו זאת? כיצד הפכנו להיות הזן היחיד שמשגשג יותר ככל שאוכלסיתו גדלה? גודל הכתם בגרף הזה מתאר את גודל האוכלוסיה. וגובה הגרף מתאר את התל"ג לנפש. אני חושב שכדי לענות על השאלה הזאת אתם צריכים להבין כיצד בני אדם חולקים את השכל שלהם ומאפשרים לרעיונות להשתלב ולשוב ולהשתלב ולהיפגש ואכן, להזדווג. במילים אחרות, אתם צריכים להבין כיצד רעיונות עושים סקס.

אני רוצה שתדמיינו איך הגענו מייצור חפצים כאלו לייצור חפצים כאלו. אלה שניהם חפצים אמיתיים. האחד הוא גרזן מלפני חצי מיליון שנים מהסוג שנעשו ע"י הומו-ארקטוס. האחר הוא בבירור עכבר מחשב. הם שניהם בדיוק באותו הגודל והצורה באופן מפליא. ניסיתי להבין מי מהם גדול יותר וזה כמעט בלתי אפשרי.וזה משום שהם שניהם מעוצבים להתאים ליד אנושית. הם שניהם סוגי טכנולוגיה. בסופו של דבר, הדמיון בינהם לא כזה מעניין. זה רק אומר לנו ששניהם עוצבו כדי להתאים ליד אנושית. ההבדלים הם מה שמעניין אותי. משום שהשמאלי יוצר בערך על פי אותו מפרט קבוע במשך כמעט מיליון שנים - מלפני מיליון וחצי שנים עד ללפני חצי מיליון שנים. הומו ארקטוס עשה את אותו הכלי במשך 30,000 דורות. כמובן שהיו כמה שינויים, אבל כלים השתנו לאט יותר משלדים באותם ימים. לא הייתה קדמה, שום חידוש. זוהי תופעה יוצאת דופן אבל זו האמת. בעוד שהחפץ מימין הוא מיושן אחרי חמש שנים. וישנו עוד הבדל, שהוא שהחפץ משמאל עשוי מחומר אחד. החפץ מימין עשוי מתערובת של חומרים, מסיליקון ומתכת ופלסטיק וכן הלאה.ויותר מכך, זוהי תערובת של רעיונות שונים, הרעיון של פלסטיק, הרעיון של לייזר, הרעיון של טרנזיסטורים.הם כולם שולבו ביחד בטכנולוגיה הזאת.

וזה השילוב הזה, הטכנולוגיה השיתופית הזאת שמעניינת אותי. משום שאני חושב שזהו הסוד להבין את מה שקורה בעולם. גם הגוף שלי הוא צבירה של רעיונות, הרעיון של תאי עור, הרעיון של תאי מוח, הרעיון של תאי כבד. הם השתלבו. כיצד אבולוציה עושה דברים שיתופיים, מצטברים? ובכן, היא משתמשת ברבייה מינית. בזן א-מיני, אם אתם מקבלים שתי מוטציות שונות ביצורים, אחת ירוקה ואחת אדומה, אז אחת חייבת להיות טובה יותר מהשנייה. האחת נכחדת והשנייה שורדת. אבל אם יש לכם זן מיני, אז זה אפשרי ליחידלרשת את שתי המוטציות משושלות שונות. אז מה שסקס עושה הוא לאפשר ליחיד לקבל את החידושים הגנטיים של הזן כולו. הוא לא מוגבל לשושלת שלו.

אז מהו התהליך שיש לו את אותה ההשפעה בהתפתחות תרבותית כמו שלסקס יש על התפתחות ביולוגית? ואני מאמין שהתשובה היא חילופין, ההרגל של החלפת דבר אחד באחר. זה מאפיין אנושי ייחודי. שום חיה אחרת לא עושה את זה. אתם יכולים ללמד אותם במעבדה לעשות מעט חילופין. ואכן יש יחסי גומלין בין חיות אחרות. אבל ההחלפה של חפץ אחד באחר אף פעם לא מתרחשת. כפי שאדם סמית' אמר: "אף אדם מעולם לא ראה כלב מבצע החלפה מהוגנת של עצם עם כלב אחר". אפשרי שתהיה תרבות ללא חילופין. אתם יכולים שתהיה לכם, תרבות א-מינית. שימפנזות, לויתני אורקה, יצורים מהסוג הזה, יש להם תרבות. הם מלמדים אחד את השני מסורות שמועברים בירושה מהורה לצאצא. במקרה הזה, שימפנזות מלמדים אחד את השני כיצד לפצח אגוזים עם אבנים. אבל ההבדל הוא שהתרבויות האלה אף פעם לא מתרחבות, לא צומחות, אף פעם לא צוברות, לא הופכות שיתופיות. והסיבה היא שאין "סקס", אין החלפת רעיונות. ללהקות שימפנזות יש תרבות שונה בלהקות שונות. אין החלפת רעיונות ביניהם.

ולמה חילופין מעלה את רמת החיים? ובכן, התשובה מגיעה מדייויד ריקרדו ב-1817. והנה גרסת עידן האבן של הסיפור שלו, למרות שהוא סיפר אותו במובן של סחר בין מדינות. לאדם לוקח ארבע שעות להכין חנית ושלוש שעות להכין גרזן. לעוז צריך שעה אחת כדי להכין חנית ושתיים כדי להכין גרזן. אז עוז יותר טוב מאדם גם בחניתות וגם בגרזנים. הוא לא צריך את אדם. הוא יכול לעשות את הגרזנים והחניתות שלו. ובכן לא, מכיוון שאם אתם חושבים על זה, אם עוז מכין שתי חניתות ואדם מכין שני גרזנים, והם עושים סחר חליפין, אז כל אחד מהם יחסוך שעת עבודה. וכלל שהם יעשו זאת יותר, הדבר ייעשה יותר נכון. משום שככל שהם יעשו זאת יותר, כך אדם הולך להשתפר בעשיית גרזנים, ועוז ייעשה טוב יותר בהכנת חניתות.אז הרווחים ממסחר רק הולכים להאמיר. וזה אחד מהדברים היפים במסחר, הוא יוצר את התנופה להתמחות, שבתורה יוצרת את התנופה ליותר מסחר וכן הלאה. אדם ועוז שניהם חסכו שעה של זמן. זהו שגשוג, החסכון בזמן הדרוש לסיפוק הצרכים שלכם.

שאלו את עצמכם כמה זמן הייתם צריכים לעבוד כדי לספק לעצמכם שעה של אור קריאה הערב כדי לקרוא ספר. אם הייתם צריכים להתחיל מאפס, נגיד ללכת אל הכפר. אתם מוצאים כבשה, הורגים אותו, מוצאים את השומן ממנה. אתם מעבדים אותו, אתם עושים נר וכן הלאה. כמה זמן זה הולך לקחת לכם? לא מעט זמן.כמה זמן אתם צריכים לעבוד בפועל כדי להרוויח שעה של אור קריאה אם אתם מרוויחים את השכר הממוצע בבריטניה היום? והתשובה היא בערך חצי שנייה. אי שם ב-1950, הייתם צריכים לעבוד שמונה שניות בשכר הממוצע כדי להשיג את אותה כמות האור. ואלו שבע וחצי שניות של שגשוג שהשגתם. מאז 1950. משום שאלו הם שבע וחצי שניות שיכולתם לעשות בהם משהו אחר. או שיכולתם לרכוש סחורה או שירות אחרים.ואי שם ב-1880, היו אלה 15 דקות הדרושות בכדי להרוויח את אותה כמות אור מהשכר הממוצע. ב-1800,הייתם צריכים לעבוד שש שעות כדי להרוויח נר שיכל להישרף במשך שעה. במילים אחרות, האדם הממוצע בשכר הממוצע לא יכל להרשות לעצמו נר ב-1800.

נחזור לתמונה הזאת של הגרזן והעכבר, ושאלו את עצמכם: "מי עשה אותם ובעבור מי?" גרזן האבן נעשה ע"י מישהו עבורו. הוא היה עצמאי. אנחנו קוראים לזה עוני בימינו. אבל החפץ מימין נעשה עבורי ע"י אנשים אחרים. כמה אנשים אחרים? עשרות? מאות? אלפים? אתם יודעים, אני חושב שזה כנראה מיליונים. בגלל שאתם חייבים לכלול את האיש שגידל את הקפה, שבושל עבור האיש על אסדת הנפט, שקדח בשביל נפט, שעמד להיות מעובד לפלסטיק וכו'. הם כולם עבדו בשבילי, לייצר עכבר בשבילי. וזאת הדרך שבה החברה עובדת . זה מה שהשגנו בתור זן.

פעם, אם הייתם עשירים, היו לכם אנשים שעבדו בשבילכם תרתי-משמע. כך הפכתם עשירים, העסקתם אותם. ללואי ה-14 היו הרבה אנשים שעבדו בשבילו. הם עשו עבורו את התלבושות המטופשות שלו, כמו זאת. (צחוק) והם עשו לו את התסרוקות המטופשות שלו או מה שלא היה. היו לו 498 אנשים שהכינו לו את ארוחת הערב שלו כל לילה. אבל תייר מודרני שמסתובב ארמון ורסאי ומסתכל על תמונותיו של לואי ה-14,גם לו יש 498 אנשים שמכינים עבורו את ארוחת הערב. הם בביסטרואים, בתי קפה ומסעדות וחנויות בכל רחבי פאריס. והם כולם מוכנים לשרת אותך בהתראה של שעה עם ארוחה מצויינת שאיכותה גבוהה יותר,כנראה, מאלו שלואי ה-14 אכל. וזה מה שעשינו, משום שכולנו עובדים אחד בשביל השני. אנחנו מסוגלים להישען על התמחות ומסחר כדי להעלות את רמת החיים אחד של השני.

עכשיו, ישנם חיות שעובדות אחת בשביל השנייה. נמלים הם דוגמא קלאסית, פועלות עובדות בשביל מלכות ומלכות עובדות בשביל פועלות. אבל ישנו הבדל גדול, והוא שהעניין קורה רק בתוך המושבה. אין עבודה אחת בשביל השנייה בין מושבות. והסיבה לכך היא שיש חלוקה עבודה לפי רבייה. כלומר, הן מתמחות בהתאם לרבייה. המלכה עושה את הכל. בזן שלנו, אנחנו לא אוהבים לעשות את זה. זהו הדבר היחיד שאנחנו מתעקשים לעשות בעצמנו, הרבייה. אפילו באנגליה, אנחנו לא משארים את הרבייה למלכה.

אז מתי ההרגל הזה התחיל? וכמה זמן הוא נמשך? ומהי המשמעות שלו? ובכן, אני חושב, שכנראה שהגרסא העתיקה ביותר של זה היא בוודאי החלוקה המינית של עבודה. אבל אין לי ראיות לכך. זה פשוט נראה כמו הדבר הראשון שעשינו היה להעביד את האשה בשביל הגבר ואת הגבר בשביל האשה. בכל חברות הצייד - מלקט כיום יש חלוקת עבודה של חיפוש מזון בין, בגדול, ציידים זכרים לנשים מלקטות זה לא תמיד כל כך פשוט. אבל יש הבדלה בין תפקידים מיועדים בין גברים ונשים. והיופי שבמערכת הזאת היא שהיא מיטבה עם כל צד. האשה יודעת שבמקרה של ה-הדזה כאן - שניתן לחפור שורשים ולחלוק עם הגברים בתמורה לבשר - היא יודעת שכל שעליה לעשות כדי להשיג גישה לפרוטאין הוא לחפור כמה שורשים נוספים ולהחליף אותם בבשר. והיא לא צריכה לצאת לציד מתיש ולנסות ולהרוג חזיר יבלות. והגבר יודע שאינו צריך לחפור כדי להשיג שורשים. כל מה שהוא צריך לעשות הוא לוודא שכאשר הוא הורג חזיר יבלות הוא מספיק גדול כדי לחלוק קצת. וכך שני הצדדים מעלים את רמת החיים אחד של השני דרך החלוקה המינית של עבודה.

מתי זה קרה? אנחנו לא יודעים, אבל זה אפשרי שניאנדרטלים לא עשו זאת. הם היו זן מאוד שיתופי. הם היו זן מאוד חכם. המוח שלהם, בממוצע, לקראת הסוף, היו גדולים מזה שלי ושלכם בחדר הזה היום. הם היו יצירתיים. הם קברו את המתים שהם. הייתה להם שפה, כנראה, משום שאנחנו יודעים שהיה להם את גן ה-FOXP2 מאותו סוג שלנו היה, שהתגלה כאן באוקספורד. וזה נראה כאילו היו להם כישורי שפה. הם היו אנשים מבריקים, אני לא מזלזל בניאנדרטלים. אבל אין ראיות שהייתה להם חלוקה מינית של עבודה. אין ראיות להתנהגות איסופית של נשים. נראה כאילו הנשים היו ציידות שיתופיות עם הגברים. והדבר הנוסף שאין ראיות עבורו הוא חליפין בין הקבוצות. משום שהחפצים שמוצאים בשרידים ניאנדרטליים, הכלים שהם עשו, תמיד עשויים מחומרים מקומיים. לדוגמא, ב-קוקאז ישנו אתר שאתם יכולים למצוא בו כלים ניאנדרטליים מקומיים. הם תמיד עשויים מאבן חלמיש מקומית. באותו עמק, יש שרידים אנושיים מודרנייםמאותו התאריך, לפני 30,000 אלף שנים. וחלקם הם מאבן חלמיש מקומית, אבל מעבר לכך - רבים מהם עשויים מאבן ולקנית ממקום רחוק מאוד. וכשבני אדם התחילו להזיז חפצים בצורה כזאת, זאת הייתה ראייה שהם ביצעו חילוף בין קבוצות.

המסחר עתיק פי עשר מחקלאות. אנשים שוכחים זאת. אנשים חושבים שמסחר הוא דבר מודרני. חילופין בין קבוצות מתרחשים כבר על פני מאה אלף שנים. והראייה המוקדמת ביותר עבור זה צצה בערך לפני בין 80 ל- 120,000 שנים באפריקה, אז ניתן לראות זכוכית געשית וישפה ודברים אחרים עוברים מרחקים ארוכים באתיופיה. אתם יכולים לראות גם קונכיות - כפי שהתגלה כאן ע"י צוות מאוקספורד - שנעות 125 מיילים אל תוך היבשת מהים התיכון באלג'יר. וזאת ראייה שאנשים התחילו להחליף בין קבוצות. וזה הוביל להתמחות.

כיצד אתם יודעים שתנועה למרחק גדול מצביעה על מסחר ולא על הגירה? ובכן, אתם מסתכלים על ציידים-אוספים מודרניים כמו אבוריג'ינלים, שחצבו בשביל גרזני אבן במקום שנראה 'הר איסא', ששימש כמחצבה שהייתה בבעלות שבט קאלקאדון. הם סחרו בהם עם שכניהם בשביל דברים כמו עוקצים של טריגונים. והתוצאה הייתה שגרזני אבן הגיעו לחלקים נרחבים של אוסטרליה. אז תנועה ארוכת מרחקים של כלים היא סימן למסחר, לא להגירה.

מה קורה כאשר אתם חותכים אנשים מן המסחר, מהיכולת להחליף ולהתמחות? והתשובה היא שלא רק שאתם מאיטים את ההתקדמות הטכנולוגית, אתם יכולים להסב אותה לאחור. דוגמא לכך היא טסמניה.כשגובה הים עלה וטסמניה הפכה לאי לפני 10,000 שנים, האנשים עליה, לא רק חוו התקדמות איטית יותר מהאנשים על היבשת, הם ממש התנסו בנסיגה. הם ויתרו על היכולת לייצר כלים וציוד דיג וביגוד משום שאוכלוסייה של 4,000 אנשים בערך פשוט לא הייתה גדולה מספיק כדי לשמר את כישורי ההתמחותההכרחיים כדי לשמור על הטכנולוגיה שהייתה להם. זה כמו שהאנשים בחדר הזה היו נשלפים לאי מדברי.כמה מהדברים שבכיסים שלנו היינו יכולים להמשיך לייצר אחרי 10,000 שנים? זה לא קרה ב-טיירה דל פואגו - אי דומה, אנשים דומים. הסיבה היא משום שטיירה דל פואגו מופרדת מדרום אמריקה במיצר הרבה יותר צר. והיו יחסי מסחר לאורך המיצר הזה לאורך 10,000 שנים. הטסמנים היו מבודדים.

חזרו לתמונה הזאת שוב ושאלו את עצמכם, לא רק מי עשה את זה ועבור מי? אבל גם מי ידע איך לעשות את זה? במקרה של גרזן האבן, האדם שייצר אותו ידע איך לעשות אותו. אבל מי יודע איך לייצר עכבר מחשב? אף אחד. תרתי-משמע, אף אחד. אין אף אחד על הכוכב שיודע איך לייצר עכבר מחשב. אני מתכוון לכך די ברצינות. נשיא חברת עכברי המחשב לא יודע. הוא רק יודע איך לנהל את החברה. האדם בקו הייצור לא יודע בגלל שהוא לא יודע איך לקדוח באר נפט כדי להוציא נפט לייצור פלסטיק וכן הלאה. אנחנו כולנו יודעים חלקים קטנים אבל אף אחד מאיתנו לא יודע את השלם.

אני כמון מצטט ממאמר מפורסם מאת ליאונרד ריד, כלכלן בשנות ה-50', שנקרא " אני, עפרון" שבו הוא כתב על איך עפרון מתהווה, ואיך אף אחד לא יודע בכלל איך לייצר עפרון, משום שהאנשים שמרכיבים אותו לא יודעים לכרות גראפיט. והם לא יודעים איך לעבד עצים ודברים מהסוג הזה. ומה שעשינו בחברה האנושית, בעזרת סחר והתמחות, הוא שיצרנו את היכולת לעשות דברים שאנחנו אפילו לא מבינים. זה לא אותו הדבר עם שפה. בשפה אנחנו יכולים להעביר רק רעיונות שאנחנו מבינים אחד לשני. אבל עם טכנולוגיה, אנחנו ממש מבצעים דברים שהם מעבר ליכולות שלנו.

התקדמנו אל מעבר ליכולת של המוח האנושי למידה יוצאת דופן. ודרך אגב, זוהי אחת מהסיבות שבגללן אני לא מעוניין בדיון על איי.קיו., ועל האם לקבוצות מסוימות יש איי.קיו. גבוה מאחרות. זה לחלוטין לא שייך. מה שכן משנה לחברה הוא כמה טוב אנשים מתקשרים את הרעיונות שלהם, וכמה טובים הם בשיתוף פעולה,לא כמה מתוחכמים היחידים שבהם. אז יצרנו משהו שנקרא המוח הקולקטיבי. אנחנו רק צמתים ברשת.אנחנו הנוירונים במוח הזה. זהו החילוף של רעיונות, הפגישה והזיווג של רעיונות בינם, שגורם להתקדמות הטכנולוגיה, בגידול, עוד ועוד. עם זאת, דברים רעים קורים. ובעתיד, ככל שנלך קדימה, אנחנו, כמובן, נתנסה בדברים נוראים. יהיו מלחמות, יהיו משברים כלכליים. יהיו אסונות טבעיים. דברים נוראים יקרו המאה הזאת, אני בטוח בצורה מוחלטת. אבל אני גם בטוח, בגלל הקשרים שאנשים יוצרים, והיכולת של רעיונות להיפגש ולהזדווג כמו שלא קרה מעולם, אני גם בטוח שהטכנולוגיה תתקדם, ולפיכך רמת החיים תעלה. משום שדרך הענן, דרך משאבים משותפים דרך העולם-מלמטה-למעלה שיצרנו, היכן שלא רק העלית, אבל כולם יכולים להחזיק ברעיונות שלהם ולגרום להם להיפגש ולהזדווג, אנחנו לבטח מאיצים את קצב החידוש.

תודה לכם ".

אז מה אתם אומרים? אשמח לשמוע את דעתכם ולהשכיל.

שלכם, אודי