ולנו יש פלאפל, פלאפל,פלאפל

צניחת מספר הסטודנטים למדעי המחשב השנה (2013) ביחס לשנה קודמת, נמצאת ביחס הפוך לביקוש בתחומי ה-IT.  כשיש הרבה מים, מבזבזים, וכשאין מים, נזכרים לפתח מערכות בקרה למניעת נזילות ושיפור התשתית. התוצאה היא שיש יותר מדי אנשים עם ידע מעשי מצומצם מאוד, בלא כלי חשיבה, למידה, מחקר; בלא בסיס תאורטי, הממהרים לכתוב, ממהרים לשלוף, המכורים לעכשיו. למיידי.

גישת סטארט אפ לכל ילד מעודדת שטחיות, הרס הנדסת התוכנה, הרס עולם מדעי המחשב (בלא הגזמה). כל אחד שיודע קצת לתכנת חושב שהוא גאון, יפתח סטארט אפ וימכור במאה מליון.  זו תרבות של עניים, של רעב, של חוסר חשיבה על העתיד, אלא רק על ההשרדות, כסף לקנות דירה בצפון תל אביב

כפועל יוצא מכך, בדומה להתפתחות בתי הספר לפסיכומטרי, אשר רוכבים על שאיפות הסטודנטים לעתיד להתקבל לחוגים בהם קיימת תחרות, כך התפתחה תעשיה שלמה של כנסים, המתחרים על ליבם וכיסם של כל אלו שרוצים להיות חלק מהתעשיה.  במקום ללכת ללמוד מדעי המחשב, מקצועות רציניים ומחקריים, הם הולכים לכנסים וללימודי מנהל

יוסי ורדי ורבים אחרים, גובים מאות ואלפי שקלים עבור השתתפות בכנס, יהה זה DLD או אחר, חולמי האקזיט שישפר את מעמדם החברתי, ישלמו כל מחיר, העיקר "ללמוד", "להכיר", להיות חלק" מאיך ועם מי לפתח את חלום המליון. נשכור רומנים נגייס מהשכנים, העיקר להיות שם, עם המצגת והכיבודים. לבנות יש את תעשיית הדוגמנות, על הניצול המיני והכספי הגלום בה, ולנו, לנו יש פלאפל, פלאפל,פלאפל, לאבא מתנה גם אמא כאן קונה, לסבתא הזקנה נקנה חצי מנה. וגם החותנת היום תקבל פלאפל, פלאפל עם הרבה הרבה פילפל.

לפחות יש לנו כנסים, שם יש אוכל גורמה, לא סתם פלאפל...