האי מוסריות של קהילת ההיי-טק והיזמות בישראל, נקודת מבט סוציולוגית

חשבתי רבות על מה שאני עומד לכתוב בעקבות מפגש עם יזם מצליח, בוגר 8200, שמכר כבר שני סטארט אפים שהקים וניהל, ובמסגרת המיזם החדש אותו הוא מנהל, יש לו גם סוג של קרן השקעות/חממת היי טק, בה כ-14 מייזמים בהם הוא מושקע.  מושקע היא מילה עדינה, שכן אותו יזם/משקיע לוקח 25-30% מהמייזם, ובנוסף גם דמי ניהול (ריטיינר) חודשי על סך אלפי שקלים. בתמורה הוא מבטיח שליש מסכום ה-SEED (הייתר צריך לגייס מאנשים אליהם הוא מקושר) והתחייבות להשקעה של 100 אלף דולר בגיוס Series A (גם אם אותו גיוס דורש מליון ויותר).  אותה "חממה" דורשת גם צוות של לפחות שני יזמים, אחד מקודד והשני מוביל עסקי, ושיהיה להם קוד להמחשה של המייזם.

יש כאלו עבורם זוהיא הצעה טובה, שכן אותו יזם בהחלט מקושר מאוד בעולם היי טק בישראל ובארה"ב, מרשים ובעל כישורי ניהול והשם שלו פותח דלתות.   עם זאת, הוא מאוד "מחזיק מעצמו", אוהב כסף והרבה, אינו אדם צנוע במיוחד.

אך הטריגר למאמר הגיע דווקא מכתבה על הבלוגרית שרה לייסי (סצינת האינטרנט הישראלית מדושנת מהצלחת Waze), אשר מאתגרת רבות בחשיבתה הביקורתית, את גאוותנו במפעל הפיס הלאומי, בו כולם רוצים לשחק ולנסות לזכות, ויהי מה, נרים נפתח נגרד נמלא כל אפליקציה ומרחב ציבורי אפשרי, בכל רעיון "גאוני", גם בלי ללמוד דבר בחיים, העיקר שיהיה כסף לקנות דירה במדינת החלומות והרווחה.

הייתה תגובה שצדה את עיני, שכתבה בחורה בשם סתוית מהרצליה פיתוח: "סוף סוף מישהי שאומרת את האמת.למרבה הצער בארץ מחפשים רווח מהיר ואסטרונומי.    להקים חברה ולנהל אותה זה מורכב מידי.  אז מה עושים? מקימים עלאק קרן הון סיכון, עלאק חברת אחזקות, חברת השקעות, פריווט-אקוויטי, מקרו-פונדינג ועוד כל מיני שמות מופלצים למסחטות כסף.  מגייסים כסף בשביל כמה טכנולוגיות פרימטוריות. והעיקר גוזרים דמי ניהול שמנים, "עובדים" במשרדים מפוארים וחיים בלי קשר לבשורה הטכנולוגית שמקדמים. תשאלו את דני נווה הוא יכול לקבל תואר לשם כבוד בשיטה וכמוהו עוד אלפי ישראלים".

כל מי שהוא בעל נסיון, כנה ושאינו סובל מהטיית אופטימיות קוגניטיבית מלווה ב Hawthorne effect, מכיר באמיתות דבריה.  הם מעידים על תרבות עגומה.

מהמפגש עם משקיעים ויזמים רבים, וכיזם בעצמי, התוודעתי לאופן בו "קונים" אנשים בכסף, את דעתם ואת חייהם.  המרדף אחר הכסף, האחוזים, מסנוור אנשים. זה לא שאין בודדים שמתנדבים ותורמים לחברה, אין אני מתבונן בפרט הבודד אלא בארגונים עצמם, בהתנהגות קהילת היזמות. היא אינה מוסרית, אין בה ערכים, מה שמוביל הוא מה יכניס כסף למשקיעים, ולא מה ייטיב עם העולם, עם החברה, ובדרך, גם להרוויח כסף.  כאשר ישנם יזמים בעל שאר רוח, שכן מנסים לפתח מייזם חברתי, הם נתקלים בחומות של אי תקווה, של ספקנות.  אם אתה לא מדבר על כסף והרבה, על משהו שיביא המון גולשים, על משהו שיהיה בו אקזיט מהר, המשקיעים מחמיצים פניהם.  ישנה בעיה באופן בו פועל השעון, וכנגד זה צריך לפעול. 

"שוק הבשר" של עולם היי טק חייב להסתיים, הוא מוביל לניצול, להונאות, לקניבליזם, לכך שמשקיעים רואים 3-4-5-6- סטארט אפיסטים מדי שבוע.  בית מטבחיים.  אין פה סינון, יש כאן סלקציה בכניסה למועדון, שמבוססת על מי שמסוגל למכור, למכור, לשווק ולעבור מסך.   זה לא הרעיון, זה הצוות יגידו המשקיעים.  המייזם לא חשוב, הצוות חשוב.  קונים מוחות, סוחרים במוחות.  את מי ניתן לנצל, להשפיע, לנהל. 

המצאות דגולות מגיעות מצורך אמיתי, לעיתים אקוטי, בעיתות מלחמה, הן מגיעות מאנשים עם ידע, יצירתיים, מקץ מחקר מתמשך. פה ושם יש ילד בן 17 שרוצה שנקרא ביעילות במובייל, ופונה ל- SRI שיפתחו את האלגוריתם ואז מצליח למכור ליאהו משום ההייפ בעיתונות.  זה לא המקרה במפעל הפיס הלאומי שלנו. 

אם כל המוחות הללו היו הולכים לעבוד בחברות מצליחות, תורמים להם, הייתה כאן תעשיה חזקה יותר.  כרגע מדובר בגנון, ב"גם אני רוצה".  כל ילד מקים מייזם וחולם להיות Waze.  זו תרבות רדודה, חרדתית, שנובעת ממערכת כלכלית וחינוכית גרועה.

מקווה שיכול שינוי.