נפל בחלקי להשתתף בכנס "בשביל המחר. הועידה לעתיד החינוך" (במעמד כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, זעקה כותרת המשנה), שנערך ב- 24 לדצמבר 2013 במלון דיוויד אינטרקונטיננטל ואורגן ע"י אודי אנג'ל וכלכליסט. נכנסתי בחינם, אז באתי. אני לא אומר לא לכרטיס חינם בעוד האחרים משלמים 80 ומשהו.
האמת, השתתפי בהמון כנסים בחינוך משנת 1998 (אז התחלתי לעסוק בתחום), באף אחד מהם לא זכיתי לצפות בכל כך הרבה מכובדים, באמת, אפילו דני גילרמן היה שם, לא נאם, היה. תיכף נפרט את אלו שנאמו, ויותר מכך, את אלו שלא ומקומם נפקד בקול חנוק, מדמעות על מליונים שלא מגיעים למחקר חינוכי יישומי פורץ דרך אבל כן לצ'פס, המבורגר ושטרודל באינטרקונטיננטל.
אבל, נתחיל בדבר הכי חשוב שלשמו התכנסנו. האוכל היה... סביר. קצת התאכזבתי. השטרודל עם הקצפת שהוגש בשעה 12, אחרי 3 שעות בהן רעבתי, היה טעים. ארוחת הצהריים בשעה 3 הובאה ישירות ממפעל ההזנה הבית ספרי, מיני המבורגרים (קציצות הודו, אפילו לא המבורגר אמיתי), שניצלונים וצ'יפס ומשהו בלתי ברור שנע בין מעורב ירושלמי לשוארמה בלחמניה. אני מוכרח לציין שמעולם לא לנתי במלון האינטרקונטיננטל ועם אוכל כזה, כנראה שגם לא אזמין חדר.
רבים מהדוברים טרחו לציין בגילוי לב שמדובר בכנס הכי מוצלח בתחום החינוך שהיו בו. ואז נפל לי האסימון - זה לא כנס חינוך, החינוך הוא רק סיסמה, לכל ילד כמובן, הכנס עצמו מיועד לפוליטיקאים עבור פוליטיקאים, כדי לדבר על חינוך, כמובן. לפני מספר חודשים אמרתי למי שהייתה סמנכ"לית חינוך של אפל, שחינוך נקבע ונשלט על ידי הפוליטיקאים, מי שחושב שאנשי החינוך הם שמנהלים את החינוך, חיי בסרט שהופק ע"י חינוכית 23. הממשלה היא שמתווה מדיניות ותכנים, לא אף אחד אחר.
שמעון פרס הגיע לכנס כי דליה איציק, המאוד מקורבת אליו, היא נשיאת המיזם "סיסמה לכל תלמיד" (עליה כבר כתבתי), שמונתה ע"י אודי אנג'ל, הפייננסר הראשי של המיזם והיושב ראש שלו. הוא, כמובן, חתנם המפורסם של משפחת עופר, מכהן כיו"ר קבוצת האחים עופר, בעל המניות בזכיינית ערוץ 2 "רשת" וחברות רבות נוספות, רק שהוא לא טייקון, הוא אודי, חבר של סילבן שלום, שבא לנאום והקים את כולנו לכבוד הנשיא שהתעקב, ואז ישבנו, ואז שוב הקימו, אבל כבר לא קמתי. ואז נאם שי פירון, הרב, שהיה היחידי שהעז, אולי כי אינו משתייך למיליה של משפחת עופר, להעביר ביקורת מרומזת, אבל רק מרומזת, כי אחר כך שיבח, וברח בצוק העיתים, מילה שלו, לא שלי.
החצי השני של הכנס והמארח הרשמי, שמו יואל אסתרון, מו"ל כלכליסט בתוארו הרשמי. אחד מאנשי התקשורת החזקים בישראל, ששימש בתפקידים מרכזיים ברשת שוקן וידיעות אחרונות במשך 40 שנה. כולם אמרו לו שלום, לא רק סילבן, גם שמעון. אף כנס ש"דה מרקר" ארגנו לא היה יפה כמו זה שכלכליסט (והמו"ל שלו) ארגנו. שאפו, באמת. הנשיא אמר דברים מאוד יפים. סילבן כמו סילבן (שנשוי לג'ודי, שלה נתח בידיעות, שמחזיק בכלכליסט), הוא אל גור שלנו, הוא המציא את האינטרנט ומאז שהצטרף למיזם סיסמה לכל סילבן, יש 42 רשויות ולא 7. כן ירבו ועד 120 (כלומר, 270, רשויות, לא שנים).
באשר לנואמים - נו, ינקי מרגלית, עם הנאום המפורסם שלו (נואם מוכשר מאוד, אני מוכרח לציין כל פעם מחדש), מנכ"לי מיקרוסופט ואינטל, אורחים רגילים בכנסים כאלו, וכמובן, שתי הרצאות ממומנות בחסות מט"ח ועת הדעת, שמהמדען הראשי שלה, ד"ר דובי וייס, הייתי מצפה שיברח למדבר ויכה עצמו בזרי קוצים, אחרי ששרף 100 מליון דולר (יש יאמרו 150 אבל הוא לא סופר, למרות שהוא מתמטיקאי ובוגר תלפיות) על מיזם שאיש אינו יודע מדוע הוא עדיין עימנו.
זה גרם לי לתהות מה דובי עשה לכל הרוחות ב 350 מליון ש"ח לפחות, כאשר בסכום פעוט של 74 מליון ש"ח שהשוקעו במיזם "סיסמה לכל תלמיד", הצליחו היזמים להגיע ל- 80 אלף תלמידים ב-42 רשויות מקומיות. דובי רק יכול לחלום על הישגים כאלו. זו אולי הבעיה הקשה ביותר של אנשי חינוך, הם לא מבינים דבר וחצי דבר בניהול עסקי ופוליטיקה. הם פשוט לא לומדים, הם מלמדים, אבל לא לומדים. נקודה למחשבה.
אבל, יותר חשוב מהכל - מי לא היה בכנס? אנשי חינוך, כלומר, היו מורים, הם תמיד שם, מה אכפת להם, אבל אנשי חינוך משמעותיים, לא היו. לא פרופ' לחינוך, לא ראשי מחלקות ומכללות לחינוך, לא היה אף איש חינוך בעל מעמד שנאם או השתתף בפאנל. רק פוליטיקאים ואנשי עסקים (דליה איציק ממש בכתה על היחס אליהם, ליבי איתה, מה היינו עושים במדינת ישראל בלי אנשי עסקים שיתנו כסף לחינוך, כסף שהמדינה לא נותנת, כלומר, היא נותנת, המון, אבל לא לחינוך, לפוליטיקה של החינוך כן, אבל לא ללמידה, וכששי פירון אומר "למידה משמעותית", אני שואל עצמי למה הוא מתכוון)
אז היה כנס מהנה, כיף אדיר. הכנס החינוכי האמיתי הבא יהיה כבר באולם מסכן וישן באחת מהאוניברסיטאות והמכללות, עם דוברים מהשיג והשיח החינוכי, ולא תראו שם את נשיא המדינה ולא את סילבן ובטח לא את אודי אנג'ל או דליה איציק. אולי שי פירון יבוא לברך, הוא רב, זה תפקידו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות הן החלק הכי חשוב של הבלוג. אני אשמח ומודה על כל תגובה שמוסיפה, שמחכימה אחרים ואותי. התגובות עוברות לאישורי כדי למנוע ספאם. תודה רבה, אודי