סטארט-אפיסט וסטנד-אפיסט. מה ההבדל ביניהם? שסטארט-אפ זו אמונה, פיקציה שאנו מאמינים בה, בפועל, זו תעשיית סטנד-אפ לכל דבר ועניין. הם מאלתרים, מלהטטים, מקשיבים לרחשי הקהל, לא עובדים לפי מחקר אלא כלהקת רקדנים על במה, עושים שואו למשקיעים, שואו לצרכנים, הכל שואו. אג'ילי, לא סתם אג'ילי, עג'ילי. בסוף, צוחק מי שצוחק אחרון.
שוחחתי עם בחור רב פעלים, לא ילד, אחד שממש מבין את הברזלים של תעשיית ההיי טק, מסייע למיזמים, עבד עם כמה מהמושכים בחוטים, חולש על מאות מליוני יוזרים בעולם ומכוון אותם לאתרים מסויימים ("עולם אפור"), הספיק כבר למכור סטארט-אפ אחד בכמה מליוני ש"ח בודדים האומנם, אבל יש לו נסיון, ובעיקר, משפחה מקושרת ואופי שובב שיודע להתחבר לכל אחד.
אז הרי לפניכם מה שהוא כתב לי:
פרוייקטים בסדר גודל כמו שאתה מדבר נבנים בצורה של AGILE . פרק פרק, וכל פרק עובד מליון אלפות (גרסת אלפא), ובטאות (גרסת בטא) ורק אז מחליטים אם לחבר.
לפי דעתי כל האפיון (מפרט ויזואלי של מסכי המערכת) שווה ערך להוראות בטיחות בטיסה: זה אחלה שמישהו כותב אותם , אבל למעשה הנוסעים יתנהגו במליון אחוז אחרת.
כל מיזם עובד על דבר פשוט: B/A טסטינג . החל מקמפיין שיווק של 1000 שח ברשת קסטרו בוואלה co.il ועד לקמפיין של וידאו ב-cnn וגם בהרצה של מערכות כמו FACEBOOK ואפילו חומרה אצל PS4
מחקרים זה מדהים שיש ותמיד טוב שיש איזה מידע שאפשר לגשת אליו כעוגן, זה תמיד טוב שיש בסיס להשען עליו.
יש הבדל בין להציע משהו חדשני – לבין להציע משהו שטרם העולם ראה. אלא שני דברים שונים לחלוטין.
אין שום דבר פסול בלהציע מוצר קיים עם נגיעות חדשות או עם דרך חדשה, זאתי לא קללה. לפעמים אותם מחקרים מעמיקים שעליהם אתה מדבר יכולים לשפר ולו בשני אחוז את המוצר הקיים, דבר שיכול להוות מליונים ואף מילארדים לתעשייה קיימת.
הלכה למעשה החזון והמציאות לא תמיד הולכים יד ביד. אבל בשביל להגשים את זה צריך להתחיל. וההתחלה צריכה להיות פרקטית, ובפרקטיקה לפעמים מדברים על מוצר קיים או/וגם דומה לאותם מוצרים אחרים. לפעמים רק העיצוב או נגיעות UI יכולות לשנות בתכלית את ההתנהגות של היוזרים (דוגמא של כפתור ירוק מול אדום וכו) ודברים שיכולים לשנות את כל מהלך הסטארטאפ.
בין שתי גישות - תיחומית ותצפיתית
ע', הבחור שהצגתי, אינו מגיע מעולם הנדסת התוכנה, הוא איש "פרקטי" ו-Hands On, יודע לשחות היטב בכל זרם, להסתדר עם משקיעים, פוליטיקאי תהיה המילה הנכונה, משהו שכל סטארט-אפיסט צריך, לא יידע, לא מחקר, פוליטיקה! זה ממש לא משנה עם המיזם יכשל, יבוא אחר. המינימום הנדרש כדי להתקדם ולמכור.
עבור ע', אין שום צורך בתכנון ארוך טווח, יש לעשות את המינימום הנדרש, אין גם צורך בחזון, כי עבורו הכל ישתנה, הכל דינמי. ע' מייצג את הסטארט-אפיסט סטאנד-אפיסט הישראלי המצוי, חושב ומבצע AGILE, אבל זה לא ממש אג'ייל, זה יותר Freestyle, ועזבו אותך בחייאת מכל תכנון, חזון, חשיבה ארוכת טווח ולמידה, באמת, מיותר.
בהנדסת תוכנה אנו מבינים כיום שבלי מינון נכון של גישה תיחומית, כזו ששמה דגש על תכנון, על חזון ארוך טווח, על מחקר, ביחד עם גישות אג'יליות (סקראם/XP), הפרוייקט לא מנוהל טוב, ופועל בגישת אילתור או חלטורה, יותר נכון לאמר. אין תיעוד, יש רק מה שצריך כדי לגייס עוד פרוטה ולהגיע לאלפא ואז לבטא ואז... נו, אלוהים גדול.
מחקרים מראים לנו שמרבית הסטארט אפים נכשלים, כשלון מוחץ, קיים קושי בגיוס SEED, קושי בגיוס שלב א', שלא נדבר על כך שרובם לא מגיעים לגיוס שלב ב'. תכנון דורש מקצועיות, דורש זמן, דורש השקעה, ואת זה לישראלי המצוי אין, הוא רק רוצה סטארט-אפ, סליחה, סטנד-אפ.
בספרי "תאוריית הקיפודים ופרקטיקת השועלים - גישת הנדסת תוכנה זריזה וישומה בארגון צבאי" ובמתודולוגיית StoryUI, אני סוקר מדוע כה חשובה הגישה התיחומית, מדוע בלעדיה כל מיזם ילך לאיבוד, ויסבול מפשרות משמעותיות בחדשנות, ביצירתיות, בבידול. ברמת העקרון אנו יודעים כיום, עם בסיס ידע נרחב סוציולוגית וקוגניטיבית, מה אנשים יאהבו ומה לא. זה לא שנות ה-90. הבעיה היא שמרבית הסטארט-אפיסטים לא עובדים עם מחקרים, הם עובדים עם כלל האצבע, ומתעלמים ממחקרים שלוקחים מהם המון זמן, כלומר, הם ממוקדים יהירים ושחצנים. זה מאפיין מאוד בולט של הסטארט-אפיסט הישראלי המצוי. בעיקר בתחומי הווב והמובייל.
פרדוקס מטוס הקרב - איך ממקדים ועדין מצליחים?
שוחחתי עם בחור רב פעלים, לא ילד, אחד שממש מבין את הברזלים של תעשיית ההיי טק, מסייע למיזמים, עבד עם כמה מהמושכים בחוטים, חולש על מאות מליוני יוזרים בעולם ומכוון אותם לאתרים מסויימים ("עולם אפור"), הספיק כבר למכור סטארט-אפ אחד בכמה מליוני ש"ח בודדים האומנם, אבל יש לו נסיון, ובעיקר, משפחה מקושרת ואופי שובב שיודע להתחבר לכל אחד.
אז הרי לפניכם מה שהוא כתב לי:
פרוייקטים בסדר גודל כמו שאתה מדבר נבנים בצורה של AGILE . פרק פרק, וכל פרק עובד מליון אלפות (גרסת אלפא), ובטאות (גרסת בטא) ורק אז מחליטים אם לחבר.
לפי דעתי כל האפיון (מפרט ויזואלי של מסכי המערכת) שווה ערך להוראות בטיחות בטיסה: זה אחלה שמישהו כותב אותם , אבל למעשה הנוסעים יתנהגו במליון אחוז אחרת.
כל מיזם עובד על דבר פשוט: B/A טסטינג . החל מקמפיין שיווק של 1000 שח ברשת קסטרו בוואלה co.il ועד לקמפיין של וידאו ב-cnn וגם בהרצה של מערכות כמו FACEBOOK ואפילו חומרה אצל PS4
מחקרים זה מדהים שיש ותמיד טוב שיש איזה מידע שאפשר לגשת אליו כעוגן, זה תמיד טוב שיש בסיס להשען עליו.
יש הבדל בין להציע משהו חדשני – לבין להציע משהו שטרם העולם ראה. אלא שני דברים שונים לחלוטין.
אין שום דבר פסול בלהציע מוצר קיים עם נגיעות חדשות או עם דרך חדשה, זאתי לא קללה. לפעמים אותם מחקרים מעמיקים שעליהם אתה מדבר יכולים לשפר ולו בשני אחוז את המוצר הקיים, דבר שיכול להוות מליונים ואף מילארדים לתעשייה קיימת.
הלכה למעשה החזון והמציאות לא תמיד הולכים יד ביד. אבל בשביל להגשים את זה צריך להתחיל. וההתחלה צריכה להיות פרקטית, ובפרקטיקה לפעמים מדברים על מוצר קיים או/וגם דומה לאותם מוצרים אחרים. לפעמים רק העיצוב או נגיעות UI יכולות לשנות בתכלית את ההתנהגות של היוזרים (דוגמא של כפתור ירוק מול אדום וכו) ודברים שיכולים לשנות את כל מהלך הסטארטאפ.
בין שתי גישות - תיחומית ותצפיתית
ע', הבחור שהצגתי, אינו מגיע מעולם הנדסת התוכנה, הוא איש "פרקטי" ו-Hands On, יודע לשחות היטב בכל זרם, להסתדר עם משקיעים, פוליטיקאי תהיה המילה הנכונה, משהו שכל סטארט-אפיסט צריך, לא יידע, לא מחקר, פוליטיקה! זה ממש לא משנה עם המיזם יכשל, יבוא אחר. המינימום הנדרש כדי להתקדם ולמכור.
עבור ע', אין שום צורך בתכנון ארוך טווח, יש לעשות את המינימום הנדרש, אין גם צורך בחזון, כי עבורו הכל ישתנה, הכל דינמי. ע' מייצג את הסטארט-אפיסט סטאנד-אפיסט הישראלי המצוי, חושב ומבצע AGILE, אבל זה לא ממש אג'ייל, זה יותר Freestyle, ועזבו אותך בחייאת מכל תכנון, חזון, חשיבה ארוכת טווח ולמידה, באמת, מיותר.
בהנדסת תוכנה אנו מבינים כיום שבלי מינון נכון של גישה תיחומית, כזו ששמה דגש על תכנון, על חזון ארוך טווח, על מחקר, ביחד עם גישות אג'יליות (סקראם/XP), הפרוייקט לא מנוהל טוב, ופועל בגישת אילתור או חלטורה, יותר נכון לאמר. אין תיעוד, יש רק מה שצריך כדי לגייס עוד פרוטה ולהגיע לאלפא ואז לבטא ואז... נו, אלוהים גדול.
מחקרים מראים לנו שמרבית הסטארט אפים נכשלים, כשלון מוחץ, קיים קושי בגיוס SEED, קושי בגיוס שלב א', שלא נדבר על כך שרובם לא מגיעים לגיוס שלב ב'. תכנון דורש מקצועיות, דורש זמן, דורש השקעה, ואת זה לישראלי המצוי אין, הוא רק רוצה סטארט-אפ, סליחה, סטנד-אפ.
בספרי "תאוריית הקיפודים ופרקטיקת השועלים - גישת הנדסת תוכנה זריזה וישומה בארגון צבאי" ובמתודולוגיית StoryUI, אני סוקר מדוע כה חשובה הגישה התיחומית, מדוע בלעדיה כל מיזם ילך לאיבוד, ויסבול מפשרות משמעותיות בחדשנות, ביצירתיות, בבידול. ברמת העקרון אנו יודעים כיום, עם בסיס ידע נרחב סוציולוגית וקוגניטיבית, מה אנשים יאהבו ומה לא. זה לא שנות ה-90. הבעיה היא שמרבית הסטארט-אפיסטים לא עובדים עם מחקרים, הם עובדים עם כלל האצבע, ומתעלמים ממחקרים שלוקחים מהם המון זמן, כלומר, הם ממוקדים יהירים ושחצנים. זה מאפיין מאוד בולט של הסטארט-אפיסט הישראלי המצוי. בעיקר בתחומי הווב והמובייל.
פרדוקס מטוס הקרב - איך ממקדים ועדין מצליחים?
- פרוייקט נכשל, מוסיפים עוד נהלים. מוסיפים עוד בקרה, עוד ניהול סיכונים. פרוייקטים עדיין נכשלים.
- כשמשקיעים במטוס קרב, עושים הכל, כי אין טעם להעלות מטוס נחות מיריביו הפוטנציאלים, אחרת הקרב אבוד.
- כדי להצליח, חייבים לפתח מטוס קרב. זו החשיבה. אתר צרכני חייב לענות קודם כל על הבעיות של הצרכן, אחרת אין מודל עסקי
- שוודיה ניסתה ליישם את המודל הפיני בחינוך. אבל לא הלכה עד הסוף. היא נכשלה.
- כל טכנולוגיות החינוך למיניהן במשך 50 שנה נכשלו, או השיגו תוצאות רדודות. הביאו לעליה בשימוש בטכנולוגיה, אך כשלו בלמידה ממנה.
משקיעים דורשים מיקוד, גרסאות רזות, לבחון אם בכלל יש צורך בשוק לפתרון המוצע.
גישת ניהול סיכונים זו טומנת בחובה גלולת מוות. ברגע שננסה למקד, נביא מראש לכך שאנשים לא יראו בפתרון חדשנות, ולא יבואו או ינטשו אותה. הערך העסקי ללקוח לא תמיד נמדד נכון, ומתמקדים בסט יכולות מינימלי שלא מספק אפקטיביות ועושה רושם על המשתמש, מדוע עליו לעשות מאמץ ולהשתמש בפתרון. מסיבה זו סטארט אפים רבים נכשלים, יש להם פתרון, אבל הוא מתרסק טרם שהמריא.
גישת ניהול סיכונים זו טומנת בחובה גלולת מוות. ברגע שננסה למקד, נביא מראש לכך שאנשים לא יראו בפתרון חדשנות, ולא יבואו או ינטשו אותה. הערך העסקי ללקוח לא תמיד נמדד נכון, ומתמקדים בסט יכולות מינימלי שלא מספק אפקטיביות ועושה רושם על המשתמש, מדוע עליו לעשות מאמץ ולהשתמש בפתרון. מסיבה זו סטארט אפים רבים נכשלים, יש להם פתרון, אבל הוא מתרסק טרם שהמריא.
מצד שני, אין כסף לפתח את מה שרוצים וחושבים שבאמת ישיג תוצאה אפקטיבית! כדי להגיע למוצר טוב, צריך המון כסף, UI מצויין, שיווק. נכון, יש פה ושם הצלחות, כמו Whats up, אבל הן מעטות. טיפה בים. עושים הרבה רעש, ומפיחים תקווה במי שרוצה לחלום.
לכן יש לתכנן היטב את המוצר, לעשות שימוש באסטרטג מותג, ולא לעשות פשרות כואבות, לדעת לסגת ולהבין מתי אין לך גיבוי טוב לעשות את מה שאתה מאמין, כי ברגע שמתחילות הפשרות, מתחיל המוות של המיזם. לעיתים רחוקות מאוד יתן השוק הזדמנות שניה, לאחר שהבאזז הראשוני עבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות הן החלק הכי חשוב של הבלוג. אני אשמח ומודה על כל תגובה שמוסיפה, שמחכימה אחרים ואותי. התגובות עוברות לאישורי כדי למנוע ספאם. תודה רבה, אודי