אחרי הטור שלי על יפתח גריידי, שפורסם ב ynet, קיבלתי פניות רבות, ביניהן של סטודנט מצטיין (אך חסר נסיון מעשי), שהגה מיזם חברתי חינוכי בעל פוטנציאל מרשים, הזוכה לתמיכת העריה בה הוא מתגורר, וכן של עשרות חברי כנסת (ששלחו מכתבי תמיכה, אבל פה נגמרים החיוכים ומתחילה הפוליטיקה, שאומרת "תחזור כשנוכל להפיץ ידיעה בתקשורת שאנו תמכנו ראשונים במיזם המצליח הזה".
במשך חודשים רבים רדף היזם המוערך, על חשבונו ובלא כל צפיה לרווח אישי, בין מסדרונות השלטון, עד אשר זומן לעוזר שר החינוך, פגישה אשר יצא ממנה שבר כלי, מיואש.
בנסיונותי לעודד אותו להמשיך הלאה, לחשוב מחדש על המיזם, על הכיוון שלו, לא לנסות להתעסק עם פוליטיקאים אלא ללכת עצמאית, למצוא אנשים טובים ולהרים איתם עמותה, השיב היזם החברתי השבור והמאוכזב עמוקות מהיחס המשפיל שקיבל:
בנסיונותי לסייע לו, פניתי לעורך בכיר בעיתונות, אותו אני מכיר, בתקווה שאולי יכתוב על המקרה. תשובתו הייתה כי על אותו יזם להזהר מנקמה ממפלגתו של שר החינוך, שתתנקם בו, בעתיד, כמה מצחיק. הוסיף הוא שמעשי עוזר השר נשמעים כפרצופו המכוער של הסקטור הציבורי בישראל, שמקבל שכר נמוך והושחט על-ידי בעלי ההון.
השבתי לו שבעלי ההון לא רצחו את יפתח גריידי ולא דרסו רוכבת אופנוע, הם הסימפטום שלנו, לחינוך מתדרדר, כיתות שיהיו עוד יותר צפופות, לרווחה קורסת, ולהתפוררות המארג החברתי החרדתי שלנו, שאכן יש בו אנשים נפלאים, אך הם נרמסים וניחמסים אט אט. רק אלו המיומנים, הפוליטיקאים המשופשפים, התכמנים, מצליחים איך שהוא לגבור ולהרים מיזמים (חברתיים ומסחריים), אבל הם טיפה בים. השאר רק יכולים ללקק את שנשאר מההילה של אלו שהצליחו, לא יותר מכך.
אבל, דבריו על "יש עתיד" הבהירו לי מדוע הסתדרות המורים כה "משתפת" פעולה עם שר החינוך, ובכלל, מדוע המערכת כה שקטה. בינתיים. מה שבטוח, שום רפורמה אמיתית לא תצא פה.
לגבי אותו יזם, טוב שלא שאלתם, הוא התאושש, קיבל מספר הצעות לקידום המיזם מאנשים שאכפת להם, ואני בטוח שיצא ממנו רק טוב, לעיתים, גם כשאתה נופל, מה שחשוב הוא מה אתה מרים איתך, אילו תובנות, ואני בטוח שהוא חושל מהחומר הנכון, שיודע להתמיד. האם המיזם שלו באמת ישנה את פני החברה בישראל? ובכן, לא, אבל הוא יציל כמה אנשים, ודיינו. השאלה היא מי יציל אותנו, את כולנו.
במשך חודשים רבים רדף היזם המוערך, על חשבונו ובלא כל צפיה לרווח אישי, בין מסדרונות השלטון, עד אשר זומן לעוזר שר החינוך, פגישה אשר יצא ממנה שבר כלי, מיואש.
- הגעתי לפגישה עם ראש אגף החינוך חברתי. הגעתי כמובן ללא ציפיות (למרות שראש האגף הגיע עם ציפיות רבות) ועדיין נותרתי בהלם עד לרגע זה.
- הפגישה הייתה בתוך בוטקה (ממש כך, כמו של שומר בקניון) עם שולחן קטן עגול כמו בפאב, השולחן היה מטונף עם כתמי קפה טריים וקליפות גרעין ועם כוס זכוכית קטנה מלוכלכת באמצע. שמתי את הניירת שלי והחומרים על הברכיים שלי ועל הרצפה.
- במהלך הפגישה הוא שוחח בטלפון לפחות 7 פעמים וכמובן שיחות שלא נשמעות כחשובות), רוב השיחות מתוך ה-7 היו של לפחות 3 דקות כאשר בכל שיחה הוא קוטע אותי ואת מנהל האגף באמצע הצגת הפרויקט והשיחה שלנו.
- לא די בכך - מגיע פתאום חבר שלו לבוטקה ומתחיל לדבר איתו שיחה חברית וההוא זורם איתו.
- יועץ השר לא מבין ולא מקשיב למה שאנחנו מדברים איתו. פתאום נכנס חבר אחר לבוטקה עם מכונת גילוח ומתחיל לגלח פיאות והשיא היה כאשר לבסוף נכנס מתקן הכסאות (כמו אב הבית) ומתחיל לשוחח עם אותו יועץ שר.
- יועץ השר הגיע לפגישה כאילו יצא כעת מהפגנה אלימה בהתנחלויות וכמעט שלא רואים פניו מרוב זקן ופיאות...
- ובמספר מילים על תוכן השיחה הקצרה שבכל זאת התקיימה איכשהו- נראה כי הבן אדם מנותק ממבחן המציאות ולא מבין מה קורה סביבו ( ממש מרחף). ממה שהוא מלמל, הוא ציין כי הכתובת לפרויקט הוא לא משרד החינוך אלא רווחה (ראש האגף היה בהלם כששמע זאת)... וכמובן לא יצא כלום.
- הגבתי בחריפות כמו שמעולם לא הגבתי - הוצאתי את המכתב שלך (של אודי הלר) מהכיס בחולצתי, ציינתי זאת "הנה זה בדיוק מה שאמר לי המרצה שלי יומיים קודם", הקראתי לו את כל מה שכתבת וציינתי שככה נראית פני המדינה ו"יש עתיד", הוספתי שמעולם לא נכחתי בפגישה כל-כך מזלזלת ובטח שלא במעמד שכזה. עצרתי וחתכתי את השיחה ויצאתי מהבוטקה במהירות מבלי שיכולתי אפילו להגיד שלום.
- לא ייאומן שזהו יועץ שר חינוך בישראל ולא ייאומן שאלו האנשים שפירון בוחר. וזה רק דוגמא לפני המדינה. אחר-כך לא מבינים מדוע המדינה הולכת ומדרדרת.
בנסיונותי לעודד אותו להמשיך הלאה, לחשוב מחדש על המיזם, על הכיוון שלו, לא לנסות להתעסק עם פוליטיקאים אלא ללכת עצמאית, למצוא אנשים טובים ולהרים איתם עמותה, השיב היזם החברתי השבור והמאוכזב עמוקות מהיחס המשפיל שקיבל:
- הפרויקט הפך אותי מהאדם הכי אופטימי ומאמין לאדם הכי פסימי ואנטי מדינה.
- אולי אם אמצא בעתיד אנשים ערכיים ואכפתיים (לא פוליטיים כפי שציינת) אז אולי חבירה איתם תוכל להוביל לשינוי חברתי. אבל כפי שציינת במאמרך ב-YNET - את רוב הציבור בכלל לא מעניין חוץ מריאליטי ומה קרה לנינט ויהודה...
- כשיהיה רצח נוסף שוב כל מהדורות החדשות ידברו על האלימות והחינוך , כולם בוכים ו"מזדעזעים" ושואלים "מה עושים?!" עד למחרת בבוקר ואז שוכחים. וכשיש אנשים שעושים באמת במקום להתבכיין - הם נדחקים הצידה ( "מה הוא רוצה מאיתנו זה?!").
- כמו שציינת במאמר שלך - הבעיה היא לא רק פוליטיקאים, גם לרבים מהציבור לא אכפת וגם לתקשורת לא אכפת. שים לב למדור מעורבות ב-YNET - מעשים טובים ועשייה ציבורית אמיתית מקבלים פינה הכי נידחת במערכת YNET. אולי זה מסמל את פני החברה, טוב בצד ורע במרכז.
- תרבות השחיתות/הקומבינות/הכסף המתפשטים לכל חלקה טובה - לא משנה אם היית סטודנט מצטיין, אם אתה אדם עם יכולות וקבלות, אם אתה מוכשר ... חשוב רק אם אתה חלק מהמאפיה.
- הפרויקט זה עוד כלום, מה אגיד על חברים קצינים שלי במשטרה ובצבא שקידומם צולע לטובת קומבינות של הלקקנים והמקורבים?! ועדות איתור הפכו לועדות קישוט כאשר ברוב המקרים הכל תפור וידוע מראש.
בנסיונותי לסייע לו, פניתי לעורך בכיר בעיתונות, אותו אני מכיר, בתקווה שאולי יכתוב על המקרה. תשובתו הייתה כי על אותו יזם להזהר מנקמה ממפלגתו של שר החינוך, שתתנקם בו, בעתיד, כמה מצחיק. הוסיף הוא שמעשי עוזר השר נשמעים כפרצופו המכוער של הסקטור הציבורי בישראל, שמקבל שכר נמוך והושחט על-ידי בעלי ההון.
השבתי לו שבעלי ההון לא רצחו את יפתח גריידי ולא דרסו רוכבת אופנוע, הם הסימפטום שלנו, לחינוך מתדרדר, כיתות שיהיו עוד יותר צפופות, לרווחה קורסת, ולהתפוררות המארג החברתי החרדתי שלנו, שאכן יש בו אנשים נפלאים, אך הם נרמסים וניחמסים אט אט. רק אלו המיומנים, הפוליטיקאים המשופשפים, התכמנים, מצליחים איך שהוא לגבור ולהרים מיזמים (חברתיים ומסחריים), אבל הם טיפה בים. השאר רק יכולים ללקק את שנשאר מההילה של אלו שהצליחו, לא יותר מכך.
אבל, דבריו על "יש עתיד" הבהירו לי מדוע הסתדרות המורים כה "משתפת" פעולה עם שר החינוך, ובכלל, מדוע המערכת כה שקטה. בינתיים. מה שבטוח, שום רפורמה אמיתית לא תצא פה.
לגבי אותו יזם, טוב שלא שאלתם, הוא התאושש, קיבל מספר הצעות לקידום המיזם מאנשים שאכפת להם, ואני בטוח שיצא ממנו רק טוב, לעיתים, גם כשאתה נופל, מה שחשוב הוא מה אתה מרים איתך, אילו תובנות, ואני בטוח שהוא חושל מהחומר הנכון, שיודע להתמיד. האם המיזם שלו באמת ישנה את פני החברה בישראל? ובכן, לא, אבל הוא יציל כמה אנשים, ודיינו. השאלה היא מי יציל אותנו, את כולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות הן החלק הכי חשוב של הבלוג. אני אשמח ומודה על כל תגובה שמוסיפה, שמחכימה אחרים ואותי. התגובות עוברות לאישורי כדי למנוע ספאם. תודה רבה, אודי