פרה קדושה ושמה סר קן רובינסון

אז אני מניח שרבים קראו בעיון רב את הכתבה שהתפרסמה בהארץ (ובחינם בדה-מרקר) לרגל צאת ספרו (איך לא, הרי חייבים שיהיה אחד, שניים, שלושה, אפילו ארבעה) של פרופ' (אמריטוס) סר (Sir) קן רובינסון, הגורו הבינלאומי של החינוך מאז שהוא החליט שהוא גורו וכותב תחת כל עץ חסר דעת את משנתו המבעבעת.

אכן אני סבור שרובינסון הוא גם הבעיה, לא פחות משהו משוכנע שהוא גם הפתרון ובעצם, מיצג נאמנה את הסיבה מדוע החינוך נמצא איפה שהוא נמצא, ולא, זה לא בגלל שרובינסון הוא רובינסון, הוא לא באמת שינה משהו לפה או לשם, הוא פשוט מייצג את תפיסת העולם המקובעת והלא יצירתית (עד כמה שזה מוזר, הבחור מטיף ליצירתיות אך מעולם לא היה יצירתי, תקנו אותי, יתכן ואני לא מספיק "יצירתי" כדי להבין את "גאונותו").

נתחיל? יאלה.

טוב את המנטרה של רובינסון כולנו מכירים. הוא לא המציא את הגלגל, הוא פשוט יודע לרכב עליו היטב ולעשות מזה כסף, והרבה. הוא מדגיש, מדגיש, מדגיש עד כמה הוא Sir, אביר הממלכה, אפילו האתר שלו נושא את התואר שלו, sirkenrobinson ואל תעיזו לטעות!  מדובר הרי בגרסה המודרנית של Sir מונטיפיורי, אתם יודעים, השר והכרכרה. אלא שבשונה מהיהודי הספרדי שתרם רבות לישוב היהודי, רובינ(ז)ון פשוט מדבר וכותב, כותב ומדבר, מרצה פה, מעלה ל-TED שם, הוא קיים. האיש, האגדה, רק בלי הכרכרה. אנו חיים בעידן המותגים, בו כל פוליטיקאי הוא מותג, לא המפלגה כמו העומד בראשה, כל רשימה ומותגיה, לא נכבדיה. רובינסון הוא מותג, אייקון שכל אחד רוצה ללבוש.

“לעתים קרובות פוליטיקאים שואלים אותי: ‘איך נוכל לפתור את הבעיות בחינוך?’. הם מתכוונים למורל הנמוך, לחוסר העניין בקרב ילדים שלא מעניינים ללמוד, לילדים שלא מסיימים את בית הספר. הם שואלים אותי ‘איך נפתור את הבעיות האלה?’. אני אומר להם: ‘תפסיקו לגרום להן’”.

תשמעו, הבן אדם גאון, איך לא חשבו על זה קודם, לבוא לפוליטישוקים ולומר להם שיפסיקו לגרום לבעיות. מערכות החינוך כל כך נואשות לנוכח הביקורת הציבורית והתחרות במדדים הבינלאומיים, שהן מוכנות להמליך עליהן כל פטפטן (ראו משל יותם) והעיקר שמראית עין תגרום לזו הפקוחה להעצם ולישון ויבוא על משכננו ברוממה שלום. 

רובינסון הוא פופוליסט ויודע לעבור מסך מצוין. אבל אין לו פתרונות, הוא בעיקר מטיף על דברים שגדולים ממנו ושאובים מדיואי, בעצם, הוא דומה לכל אנשי החינוך המובהקים, שלמדו ולימדו חינוך באקדמיה, מקשקש המון, כותב המון, מרצה המון, אבל האם הצליח להשפיע באמת על החינוך? הביא עימו מודל חדש? לא. דווקא אלו שהשפיעו הכי הרבה על החינוך, לא למדו חינוך ולא לימדו חינוך, הם היו פורצי דרך דווקא משום שהמסגרת לא נכפתה ושטפה את מוחם. רובינסון רוצה יותר יצירתיות, שזה נחמד, אבל המערכת עצמה לא בנויה לזה במתכונת הקיימת של כלכלת החינוך. פוליטיקאים רוצים תכל"ס, ויצירתיות זה לא תכל"ס. זה חייב לבוא מלמטה למעלה, ולא ההפך. מישהו תמיד מרוויח מהמצב הקיים, וכל עוד יש לו כח, המצב הקיים קיים, ראו המוציאים לאור ושליטתם בתעשית התוכן, אינטרנט שמינטרנט, הם קובעים הכל.

רובינסון, עם כל הכבוד ליכולתו השיווקית בתחום ה"חינוך פופולרי", הוא עדיין איש חינוך קלאסי, שמרני, שלא חושב באמת מחוץ למסגרת. הוא מנסה לחנך את בתי הספר, אבל כושל להבין שהמודל התפעולי שלהם הוא הכושל. רובינסון מתמקד בחינוך, ולא בניהול החינוך. בלי שינוי ברובד האחרון, לא יהיה שינוי ברובד הראשון. רובינסון ממשיך להתמקד בשחקן אחד במערכת, המחנך בכיתה, ולא בלומד. הוא אומנם כוון לומד, אבל לא רואה בו כמכולל השינוי או כשחקן שווה. כאן הכשל החשיבתי שלו, או שהוא פשוט הבין היכן מרוחה החמאה בשביל הקרקר.

אנחנו חוזרים לנקודת מפתח - אופן החשיבה. מה הפילוסופיה שלך כשאתה בא לפתח פתרון? מה היכולת שלך להבין את מכלול הקשיים? זה שאתה איש חינוך או איש מודיעין ויודע הכל, כמו ביום הכיפורים, לא אומר שיש לך את מילון המושגים לפרש ולהבין את המידע !