"למידה משמעותית" - האומנם מגה גלופלקס למערכת החינוך?

אסטרטגיית מותג ושיווק הן מילות מפתח בעולם התודעה הכוזבת בו אנו חיים, בו לא חשוב מה באמת אתה מספק, אלא איך הלקוחות שלך, קהל היעד, מפרש ומזדהה חווייתית עם המוצר והבידול שלך לעומת היתר. במובן זה, אסטרטג המותג מזהה את נקודת התורפה בשוק בו פועל המותג, ובונה סיפור למוצר שיגרום ללקוחות להאמין, לזכור ולקנות. אסטרטגיה זו קובעת כיצד נקודת המפגש, השיח, עם הלקוח תנוהל, בטלוויזיה, בעיתונות, ברשתות החברתיות, עובדי המותג, בשלטי חוצות ועוד.  

למשרד החינוך יש אסטרטג מותג טוב, הוא הבין ש"למידה משמעותית" (מזכיר לי קצת את הסלוגן של חברת אזורים,"מרגישים שחיים כאן אנשים") הוא אחל'ה סלוגן שבעולם, באמת! זה ה-ה-ה-מגה גלופלקס שירפא את מחלת הפרקים ממנה סובלת המערכת. נכון, זה לא באמת ירפא, טוב, אולי יבנה קצת סחוס, יפחית כאבים, שזה חשוב, גם אלו של שר החינוך, אבל היי, זה הכי חשוב. העיקר שאנחנו, כלומר, כולנו, כלומר, העם היושב בציון ובמרומיו, יחשוב שהגאולה הגיעה, כנאמר במקורותינו, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אנחנו אוהבות הייתה אומרת מירב מיכאלי, גם אני.

"למידה משמעותית היא זו בה התלמיד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לעולמו האישי ולחיים בעידן הטכנולוגי, במאה ה- 21. מטרת הלמידה המשמעותית היא לפתח את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי, לעודד צמיחה אישית ומעורבות חברתית." תרשו לי, אבל אני חש כעליזה בפתחה של מערת עלי באבא. יתכן וכוונות משרד החינוך אכן אמיתיות, בכל זאת, משאבים רבים מוקדשים לכך, ולראיה מובאים על-ידו דוגמאות לאיי חדשנות, בתקווה שיתר "לוחמי ההוראה" (להלן המורים ובתי הספר) יצליחו לכבוש אותם כהיו בשייטת 13.

מחקרים מלמדים אותנו שני דברים:

1. שאנו, בני הבדילות הקיומית לגישתו של פרום, יותר אופטימיים מריאליסטים, לאמיתו של דבר, אנו מכורים לאופטימיות גם כשאנו פסימים, המחר יהיה ורוד מאתמול. המוח שלנו יעיל במידע חיובי ולא יעיל בהתמודדות עם מידע שלילי. כזה אנחנו, מכחישים מאמינים סדרתיים ובלתי נלאים. אנחנו זה גם אנשי החינוך.
2. שמודל הסיירת או "איי החדשנות" כמעט תמיד כשל במבחן המציאות, שכן בודדים אם בכלל ידעו לשכפל את האחר, האמינו שהם מסוגלים, ובעיקר פערים ארגונים בין רובד גלוי לסמוי, פערים בתפיסות העולם בין הפעלנים השונים בארגון וככלל, ניתן לאמר שאין שינוי בלא חשיבה מחדש על התרבות הארגונית. תרשו לי לגחך אם זו באמת תתרחש.

"Think Big Act Small" היא עוד סיסמה חביבה שאימצנו לעצמינו במשך עשרות בשנים. לגישתי, מדובר בלא יותר מדחיית הקץ, "סמוך על ז'ו ז'ו", יום אחד, עלי, יהיה בסדר, בינתיים, נתחיל. העיקר שאסטרטגיית המותג והשיווק שהמצאנו עכשיו, תיושם, ואם לא, ניישם אחרת (ותודה לגראוצ'ו מרקס), בנוסף, בשילוב, אל תדאגו, יש כסף, ותלמידים חדשים תמיד נכנסים למערכת, כך שאין לנו שום מגבלת זמן או כח-אדם.  לגבי המחיר, תגישו אותו לעם ביחד עם הדיור והעגבניות.

כל עוד בתי הספר מנותקים, הידע מנותק וסמוי, המורים מנותקים זה מזה, התלמידים מנותקים זה מזה, מתקיימת שליטה על התוכן, במישרין או בעקיפין, וספקיו מנותקים זה מזה, ואין דרך קלה ונגישה להעביר נסיון מצטבר וליישמו, הרי שכל יוזמה, ברוכה ככל שתהיה, תיושם באופן לקוי, חלקי אם בכלל וכל הצלחה, תזקף ליחידי סגולה באיי חדשנות ספונטניים או מבוקרים ותשמש להאדרת המפקדה הממונה, בחזקת הנה, עשינו! כפיים.

אז כן רבותי וגבירותי, למידה משמעותית אכן תהיה לנו, לפחות לעכשיו, אז בואו בהמוניכם והמוניכן ותתחילו ליישם. חיו עכשיו, כי לא לעולם חסד. לגבי בית הספר, יש אחד כזה באנגליה בו מתקיימת שיטה חדשנית ופורצת דרך המכונה למידה מרווחת, כל שיעור הוא בין 10 דקות, אין צילצולים, אהה וכן, גם אין ממש מבחנים. תעירו אותי ביום שזה ייושם בישראל. למידה משמעותית מתחילה בשינוי התפיסה שלנו את הסביבה בה אנו מלמדים ולומדים, ולא ברמת אילוף שיטות הוראה ידועות וותיקות לאסטרטגיית מיתוג ושיווק חדשה, בתקווה שהמסר יועבר במדיום ומשם למורה ולתלמיד, שפתאום יקומו וירגישו כי הם עם המסוגל להתעמל, בזכות המגה-למידה גלופלקס. לא? בטח שכן.