"אם אתם מצייתים לכל הכללים, אתם מפספסים את כל הכיף". על גיבורים כמכשיר לעיצוב כללים

טוב, זה ישמע רע, אבל בעצם, למה? רס"ן רועי קליין ז"ל, רונה רמון ז"ל (להלן אשתו של טייס ואסטרונאוט ז"ל ואמא של טייס ז"ל), מרים פרץ תבדל"א (להלן אמא של ז"ל וז"ל וכלת פרס פרס ישראל על ז"ל וז"ל). 

זה לא "ההגיון" כי אם "החיבור הרגשי" והמסרים הסמויים והגלויים המעצבים הכרתו של האדם, מרמזים לו כיצד לפעול, במה לבחור ומה הנורמה ההתנהגותית הרצויה (במובן זה האדם לעולם אינו "מקורי" כי אם חיקוי של בית הגידול). הגיבור מייצג צרכים אבולוציוניים ללכת אחרי, חיפוש אחר מנהיג השבט שסביבו כולם יתלכדו וממנו ילמדו אך גם כאמצעי אישור להנחלה או כפיה של אידיאולוגיות. מסיבה זו מוצר (או מסר פוליטי) שיצליח לעולם לא יהיה זה מעליונותו הטכנולוגית כי אם מההבנה התרבותית של מפתחיו

יש לנו צורך בגיבורים, Marvel הבינה את זה עם העולם הקולנועי המרהיב שבנתה, שמשאיר את כולנו אינפנטילים

בואו נודה, קליין, רמון, פרץ ואחרים, כל אלו הועלו לדרגת קדושים לא בהכרח משום מעשיהם העילאיים בחייהם כי אם משום ההקרבה שהם מייצגים בעיני השלטון, כמכשיר אינדוקטרינטי שמשמעו מכבש כור היתוך חברתי המנצל מנגנונים המעורבים בקוגניציה חברתית שיש בהם כדי לגרום לפרט "לצאת ממחסה בטוח אל מול כדורי אויב". לצד טיפוח דמויות מופת, מתבצע תיוג שלילי של דמויות אחרות במטרה לחדד ולחזק (Reinforcement) את המסר מה יתפס כשיח לגיטימי שבצידו שכר אל מול סנקציות ובִּיוּש (שיימינג). 

כפי שהיידט הדגים, מסתבר שמנגנונים אלו חיוניים להישרדות עפ"י הפסיכולוגיה האבולוציונית, שכל עוד ישנו יתרון תחרותי לצד שבידו המתג על אמצעי התקשורת, יקשה על המתנגדים (יהיו אלו ימין או שמאל פוליטי) לחולל שינוי.

היקום של מארוול בנוי על סכמות קוגניטיביות מקובלות המעוררות חיבור רגשי והזדהות. כמעט כל הגיבורים הם יתומים, ראו גם הארי פוטר. הילדים שקיבלו כוחות-על, אלו הם הגיבורים שלנו, טרגיים ונועזים. 

הגיבורים של הכנסים אליהם כולם הולכים

ובכן, אני כבר ממזמן הפסקתי ללכת לכנסים, מעולם לא אהבתי מסיבות ובטח לא אורגיות המוניות של התחכחות שרק מולידה מחלות מין כאלו ואחרות. הסיבה היחידה לשמה קיימים הכנסים, זה בגלל שכולם הולכים אליהם ומישהו צריך לעשות מזה כסף. כל הקשקוש של "להכיר אנשים חדשים" או "לקבל רעיונות" משול לכל אלו שהולכים למסיבות כדי "להשיג בחורה" אבל הם לא רוצים להודות בזה, אז הם מספרים, בעיקר לעצמם, שהם שם בגלל המוזיקה. כן, בטח. מוזיקה. ובכן, את אותה מוזיקה אפשר למצוא גם בסרטים אלו ואחרים, בעיקר מול המחשב.

הרשו לי להציג אחד בשם דיוויד שינג, או SHINGY כפי שהוא אוהב למתג את עצמו כדי למכור את עצמו לכמה שיותר אנשים שלא בטוח שמבינים אותו, אבל הם צופים בו, וזה כנראה, עצם העניין של העצם של הכלב, אבל הכלב מת מזמן וזה עצם העניין.  אם לא די בכך, הוא נוהג "לגנוב" בלא לתת קרדיט את משפטה המפורסם של קתרין הפבורן, אותו אמרה בראיון בשנת 1987:
If you obey all the rules, you missed all the fun. 

ובלי קשר, אני כמובן מאוד מסכים איתו, זו התרבות, לא קוד (Culture, not code), כפי שפרופ' סימור פאפרט, מחשובי הוגי החינוך וממציא שפת LOGO, כתב: "המרכיב המשפיע ביותר על למידה ועל התפתחות האדם באופן כללי, היא התרבות ולעולם לא הטכנולוגיה כמרכיב בודד" . 

מי אמר בידור ולא קיבל? אז הנה, מופע להמונים מצד רוקיסט שלא רוצה להתבגר במסווה של "הרצאה בכנס מכובד" (ומשום מה, אנו הישראלים אוהבים אותו, בכל זאת, Startup nation, לא כך?):

איך נוצרים גיבורים? 
על שאלה זו ניסה העיתונאי ירון לונדון לענות בפרק השני של הסדרה "העם הנבחר"'. "כולנו רצינו להיות גיבורי חיל" הוא משפט הפתיחה, מכונן כמעט, ילדותי, שכן כולנו חולמים להיות גיבורים, לפחות בשלב הטרום בשלות מינית, מתחפשים לגיבורים ומעריצים זמרים.

בני-הנוער הם הכי רגישים למסרים, שבויים בתוך מערכת חינוך המעצבת כמערבל בטון את אישיותם הרכה, וכדאי למנוע או להחליש התנגדות, ישנו סימון אויבים שיטתי. התלמיד, גם כשהוא שואל, לרוב יעשה זאת בהקשר או מתוך הבנה למה שהמורה מצפה ממנו, כדי לא להיות דחוי או לקבל ביקורת מחבריו, וכמובן בשביל הציון. כך שהדיאלוג בבית הספר הוא אשליה ובפועל מדובר במונולוג.

מה שבר כוכבא וטרומפלדור עבור הציונות, ג'ון קנדי הוא עבור האמריקאים, האדמירל נלסון עבור הבריטים ואיך אפשר בלי ג'ון לנון. כמובן שזו רשימה סתמית, כל קבוצה באוכלוסיה ובאופן כללי, כל מדינת לאום, שואפים לרקום מיתוסים (סיפורי עמים, פולקלור) ואתוסים (האופי והערכים היסודיים המאפיינים קבוצה מסוימת), גיבורי תרבות לרגע, לשעה או לכל החיים, כדי לסחוף ולשלוט בהתנהגות ההמונים, לווסת ולהכווין אותה. האדם, כיצור קונפורמי, משתוקק להובלה, למובילי דעה, לדמויות חיקוי ומופת. זה מעלה את המורל, מסייע לתחושה טובה פסיכולוגית, לסוציאליזציה (חיברות, לכידות חברתית). 

כמובן שכל אלו מנוצלים באופן ציני בידי חברות מסחריות ושליטים פוליטיים במסגרת יחסי ציבור ועיצוב מוצר. ראו "חרושת התרבות" של אדורנו, שביקר את האופן בו תכני תקשורת מותאמים לצריכה המונית ובכך מרדדים את השיח (זה מה שפייסבוק עושה, אגב). החולשות שלנו מנוצלות באופן לא רציונלי בידי אלו היודעים כדי להפעיל את אותם מנגנונים במוח במטרה למכור את מה שאנשים חושבים שהם צריכים (ראו מחקריהם של חתני פרס נובל אקרלוף ושילר).

אז לפני שאתם שוב הולכים לאיזה כנס בשביל החברים, לעשות עסקים, להתפתות לארוחת צהריים המונית ולשמוע הרצאות מפי הגיבורים לשעה (בכל זאת, כל אחד רוצה פרוסה מאותן 15 דקות התהילה, אם כבר עסקינן בגיבורי תרבות, הנה עוד אחד, אנדי וורהול), תחשבו קצת, תשאלו את השאלות הנכונות, את מי כל זה משרת ואילו מסרים סמויים מעבירים לכם?